5. חטיבת גולני במלחמת ששת הימים – יוני 1967 

רקע

מלחמת ששת הימים שפרצה ב 5 ליוני 1967 ונמשכה עד ל 10 בחודש, באה לאחר תקופת מתיחות ארוכה בין ישראל לשכנותיה. בגזרת הצפון הטרידו הסורים את יישובי ישראל הן בשטחים המפורזים בינם לביננו, הן בצפון עמק החולה במסגרת ה"מאבק על המים", הן בגזרה המרכזית על יישובי הגליל העליון והן בגזרת הכנרת. ב 7 לאפריל 1967 הפיל חיל האוויר 6 מטוסים סוריים מעל הכנרת והמתיחות נסקה לגבהים חדשים. הכוחות המצריים תגברו את צבאם בסיני והשלטון המצרי סגר את מיצרי טיראן לשיט ימי בעוברו בכך על חוקי השיט הבינלאומיים. נראה היה כי העימות בין ישראל לשכנותיה הוא בלתי נמנע.

ב 5 ביוני בבוקר פתח חיל האוויר במבצע "מוקד" בו הושמדו במשך שעות ספורות מרבית חילות האוויר של מצרים, סוריה ירדן ועיראק. העליונות האווירית המוחלטת שהושגה העניקה לכוחות צה"ל יתרון משמעותי במהלך המלחמה שהתנהלה בשלוש חזיתות: בחזית המצרית כבש צה"ל את כל חצי האי סיני , מיצריי טיראן והתייצב על גדות תעלת סואץ. בחזית הירדנית נכבשה כל הגדה המערבית עד הירדן ושוחררה ירושלים והכותל המערבי. בחזית הסורית הבקיע צה"ל את קו המוצבים הסוריים ברמת הגולן, כבש את החרמון והתייצב על קו החרמון-מסעדה – קוניטרה ודרומה עד לאל חמה ודרום הכנרת

מפקדת החטיבה

חטיבה 1  (גולני) בפיקוד  אל"מ יונה אפרת      

סמח"ט –  סגן אלוף משה (גרוברט)גת 

 קצין אג"מ  – ברוך גורודיש    

 קמ"ן – אורי שמחוני                 

מס"ח  ומפקד גדוד 334– סגן אלוף אלי (קרוסט) עשת (גדוד מרגמות כבדות מתנייעות – בהמשך)

5.1  תכניות הקרב וביצוען על ידי החטיבה

עם תחילת המלחמה ב 5 ליוני, נכנסו יחידות החטיבה להמתנה מתוחה. ביום השני ללחימה , 6 ליוני, נקרא גדוד 17 בפיקוד משה יוסף ביחד עם פלוגת הסגל של בסיס הטירונים בא"ח 1 להילחם תחת פיקוד חטיבת שריון בפריצה לעיר שכם. כמו כן נכנסה פלוגת הפלח"ן יחד עם כוח מגדוד 12 לג'נין וטובאס ולאחר גמר הלחימה הוחזרה לגזרה הסורית עוד לפני תחילת המערכה בגזרה זו יד עם גדוד 17 שהוחזר לצפון אף הוא. ביום ששי, ה 9 ליוני החלה פריצת כוחות צה"ל לרמה הסורית. חטיבת השריון 8 הובילה את ההבקעה מגבעת האם על מנת להגיע במהירות למוצבים שאחרי קו המוצבים הראשון, בעומק השטח הסורי באזור קלעה וזעורה. לחטיבת גולני שכללה את גדודים 12, 13 , 51, הסיירת, ובסיוע גדוד מכמ"ת 334, פלוגת ההנדסה החטיבתית וכן סיוע ארטילרי יועדה משימת הבקעת קו המוצבים הסורי מקו הגבול ועד לכפר זעורה. בגלל מצוקת זחלמי"ם נשאר גדוד 13 כעתודה כללית בידי המח"ט יונה אפרת על פי התכנית החטיבתית להבקעת המערך הסורי בצפון הרמה ו"ניצול הצלחה" להרחבת המאזן מזרחה כלומר מעבר לכפר זעורה וצפונה למתחם מוצבי הבניאס. התכנון אם כן היה כך: גדוד 12 בפיקודו של סא"ל מוסא קליין מתוגבר בפלוגת טנקים מחטיבה 377 יכבוש את תל-פאחר באיגוף ממזרח ואת מוצב בורג' בביל ויסייע באש בכיוון תל עזזיאת ויהיה מוכן בבניאס, עין-פיט ותל חמרה. גדוד 51 בפיקודו של סא"ל בני ענבר יכבוש בשלב א' את מוצב בחריאת, את מוצב תל-עזזיאת וחירבת א-סודה. ובשלב  ב' את מחנות הבניאס ועין פיט.  וגדוד 13 בפיקודו של סא"ל פנחס נוי (אלוש) הוצב בעתודה ומוכנות לכבוש את אזור זעורה והבניאס. בפועל, הקרב בתל פאחר היה קשה וארך זמן רב מהצפוי כך שהתכניות השתנו

המרשמים הבאים מתארים את תנועת כוחות החטיבה לכיבוש צפון רמת הגולן ב 9 וב 10 ליוני ,1967.

                                                                       איור 23: תנועת כוחות גולני ב 9/6/1967

                                                                      איור 24: תנועת כוחות גולני ב 10/6/1967

 

א. הבקעת הקו הראשון של מוצבי הסורים בצפון רמת הגולן.

9/6/1967  תחילת תנועה חטיבתית: גדודים 12, 51 והסיירת לכיוון תל פאחר ותל עזזיאת. גדוד 13 לעבר זעורה וכפר הבניאס גדוד 17 (לא  תחת פיקוד החטיבה ) לעבר המוצבים הסורים שמעל קיבוץ גונן (תיאור פעילות גדוד זה מופיעה בהמשך).

(ראה מרשמי קרב חטיבתיים)

1.  כיבוש תל פאחר

המשימה

משימת כיבוש תל פאחר הוטלה על גדוד 12 של חטיבת גולני בסיוע, פלוגת שריון מגדוד 377, גדוד המרגמות 334 ומחלקת ההנדסה החטיבתית.

כוחות הגדוד

גדוד 12 בפיקודו של סא"ל מוסה קליין

סמג"ד – זוהר נוי

קמבץ –  יוסי פרידמן

קש"א – משה הראל

הגדוד כלל 5 פלוגות:

  • פלוגה א' חי"ר ע"ג זחל"מים בפיקודו של אהרון ורדי
  • פלוגה ב' חי"ר ע"ג זחל"מים בפיקודו של שלמה סגל
  • פלוגה ג' חי"ר ע"ג זחל"מים בפיקודו של מיכה תשבי
  • פלוגה ד' (טירונים) בפיקודו של דוד נובלמן
  • פלוגה מסייעת בפיקודו של יענקל'ה שחר שנהרג במלחמת יום הכיפורים כמג"ד 12

גדוד 12 ופלוגת טנקי התגבור שלו (שרמנים) מגדוד 377 – חטיבה 37 חצו את הגבול מגבעת האם מזרחה בשעה 13:30 כשחיילי הגדוד רכובים על זחלמי"ם. הגדוד נע לעבר היעד שלו – תל-פאחר ש היה מוצב סורי מבוצר, מוקף בגדרות, תעלות לחימה ועמדות ירי היקפיות. המוצב שלט על הדרכים לצפון רמת הגולן וכלל.

 על תל פאחר הגנו הכוחות הסוריים הבאים:

  • פלוגה מתוגברת מגדוד 187
  • תותח נ"ט 57 מ"מ
  • 2 תולרי"ם
  • 3 מקלעי גוריאנוב דו-קניים
  • סוללת מרגמות 82 מ"מ.

מהלך הקרב

גדוד 12, בהרכב 3 פלוגות החי"ר ופלוגת הטנקים חצו את הגבול בגבעת האם ביום שישי ה-9 ביוני בשעה 13:30 ונעו מזרחה אל עבר תל-פאחר.

התכנון המקורי היה לנוע על דרך תוואי "הטיית המים הסורית" עד לעין א-דיסה, כקילומטר דרומית לתל פאחר, משם לעלות מזרחה לציר הנפט וממנו לתקוף את תל פאחר מעורפו, כאשר פלוגה א' תכבוש את היעד הדרומי, פלוגה ג' את היעד הצפוני, ובשלב השני פלוגה ב' תכבוש את בורג' בביל.

בשעה 14:35 הגיע הכוח הגדודי לעין א-דיסה ובשטח התברר שלא נמצאה הדרך המובילה לציר הנפט. שלמה סגל מ"פ ב' שנווט את פלוגת הטנקים והמ"פ נמיר ניסו לכוון את הטנקים בין הסלעים אך הניסיונות כשלו. במקביל טנקים של מחלקת החוד בפיקודו של עזרא ברוש תפסו עמדות בעין א-דיסה וירו מספר פגזים לעבר תל פאחר. תוך כדי הניסיונות לעלות לציר הנפט ספגו הכוחות בטור הגדודי נפגעים רבים, לכן נאלץ המג"ד לשנות את ציר התנועה המתוכנן, נתן הוראה למ"פ הטנקים לחזור לתוואי ההטיה וכל הגדוד המשיך צפונה אחרי המג"ד. אש תופת נפתחה על הגדוד מחרבת א-סודה, כ 2 ק"מ מצפון מערב. לוחמים נפגעו וזחל"מים יצאו מכלל שימוש.

הגדוד התקדם לעבר תל פאחר ששלט על דרך תוואי ההטיה נקלע לאזור המסוכן בחזית המוצב הסורי. בשעה  15:05 דיווח המג"ד לחפ"ק החטיבתי כי הוא "נמצא בדרך אל היעד" ו"בעין א-דיסה לא נמצא כלום". בחפ"ק לא הבינו בשלב זה שהתכנון המקורי איננו ישים עוד והמג"ד החליט לעקוף את התל מצפון. כאן פקד המג"ד על מפקד מחלקת הטנקים לתקוף את השלוחה הצפונית של התל באש אך הטנקים ספגו פגיעות קשות וההתקפה נבלמה.

בשעה 15:20 דיווח המג"ד לחפ"ק המח"ט שגם הזחל"מ שלו נפגע ויש נפגעים. רס"ן אלכס קרינסקי שהיה בעבר מ"פ בגדוד וצורף לזחל"ם המג"ד נשלח על ידו אל המ"פ ורדי שנע אחרי הטנקים ונעצר מתחת לחלק הדרומי של המוצב, כדי להעביר לו את פקודת המג"ד לתקוף חזיתית את המוצב מהיכן שהוא נמצא. לורדי נותרו 3 זחל"מים מתוך 7 ועל גביהם  25 לוחמים בלבד. המ"פ החליט לא להמתין לאלה התקועים מאחור, כיוון שהיה בשטח נחות וגלוי לאויב. הוא הקצה לאלכס 12 לוחמים ע"מ שיתפוס את פאתי היעד הצפוני כדי למנוע ירי סורי על הגדוד שעומד להגיע אל מתחת למוצב ובמקביל יוכל לחפות על התקדמות הכוח הדרומי. ורדי החל לתקוף את המוצב הקדמי עם 12 הלוחמים שנותרו, במקום עם 60 לוחמים במקור ואמר לעצמו נתקדם ונלחם ככול שנוכל.

הכוח הגיע לגדרות, את הראשונה ניסה לפרוץ עם מגזרי תיל אך על הגדר השנייה והסבוכה יותר נשכבו שני לוחמים אמיצים ואפשרו בכך ליתר הלוחמים לעבור על גופם ולחדור במהירות אל המוצב ולהתחיל בלחימה. תוך כדי הקרב בתעלות וטיהור הבונקרים נפצעו אחדים כולל המ"מ בחוליית החוד. לאחר שהמוצב הקדמי נכבש המשיך כוח ורדי וכבש את חלקו העליון של המוצב הדרומי, בניסיון לטהר גם את הסככות המנהלתיות נתקל הכוח במכת אש מהחלק הצפוני. ממכת אש זו נהרג לוחם ואחרים נפצעו. בחילופי האש שניהל הכוח הדרומי מול הסורים בצפוני, נהרג לוחם נוסף ששכב קודם לכן על הגדרות ואחרים נפצעו.

במקביל, הלוחמים בכוח אלכס הסתערו במעלה התלול לעבר העמדות הקדמיות שבפאתי היעד הצפוני. לוחם הפעיל להביור ונהרג. לוחמים אחרים פרצו את גדרות המוצב ונכנסו ללחימה בסורים. אלכס השאיר מ"כ לרתק בעת שהוא ושני לוחמים חדרו לתעלות הפנימיות. על אף הנפגעים הרבים הצליח הכוח הקטן לפגוע בסורים ולדחוק אותם זמנית לתוך הבונקרים ובכך הפחית את עוצמת הירי הסורי בחזית ומנע פגיעה חמורה בכוחותינו שהתחילו להתרכז בשטח שמתחת למוצב הנקרא "גיא ההריגה". לאחר שזחל"ם הפיקוד נפגע ומערכת הקשר נותקה, המשיכו המג"ד וקצין הסיוע לעלות ברגל למוצב. בדרך פגשו את מ"מ 2 מפלוגה א' ומספר לוחמים שהגיעו עמו לאחר שטיפלו בפצועים בתוואי ההטיה, המג"ד מוסה הורה למ"מ להצטרף למ"פ א', "היכן שתשמע יריות זה סימן שזה כוח ורדי". המ"מ עלה בוואדי בין שני חלקי היעד שם נתקל בחיילים סורים. הלוחמים פתחו באש לעברם וחדרו לתעלות שבמרכז היעד הצפוני. בתחילת הטיהור נזרק לעברם רימון שגרם לבלימתם, שני חיילים נהרגו ושלושה נפצעו. המג"ד המשיך ועלה ליעד הצפוני ועמו קצין הסיוע כדי לברר את תמונת הקרב ולתאם בין הכוחות הלוחמים ביעד הדרומי והצפוני. כאן פגש במפקד הכיתה מכוח אלכס ונכנס יחד אתו לטיהור אחת התעלות, לאחר קרב קצר מול הסורים יצא המג"ד מהתעלה ויצר קשר (בצעקות) עם ורדי שדיווח לו שהיעד הדרומי בידו. דקות לאחר מכן נפגע המג"ד מצרור של חייל סורי ונהרג. קצין הסיוע מיהר לדווח לחפ"ק החטיבתי על המצב ועל כמות הנפגעים הגדולה. המח"ט יונה אפרת שלח אל התאג"ד הגדודי זחל"ם לטיפול בפצועים ופינוי ההרוגים. ד"ר ג'קי הורנר מיקם את התאג"ד קרוב מאוד לזירת הלחימה, הוא ו 6 חובשים שהיו עמו העניקו בשטח ותחת אש טיפול רפואי ראשוני וחיוני לפצועים רבים והציל בכך רבים מהם.

במקביל ללחימה בתל פאחר נשלחה פלוגה ב' ע"י קמב"צ הגדוד לכבוש את בורג' בביל על פי התכנון. פקד על הביצוע הסמ"פ סולוביץ לאחר שהמ"פ שלמה סגל נהרג סמוך לטנק הסורי  AMX שהיה בצומת. הקרב לא פסק לרגע, פלוגה ג' בפיקודו של מיכה תשבי הגיעה לחזית המוצב הצפוני ופתחה בהסתערות עם הסמג"ד זוהר נוי, תשבי עם מספר לוחמים וכן חייל מההנדסה מפעיל הבונגלור הגיעו לגדר אך ההתקפה הזו נבלמה ע"י הסורים שעוד שלטו בחלק הצפוני של המוצב, תשבי נהרג על הגדרות והסמג"ד נפצע.

מ"מ המיוחדת עזרא סלע צירף אליו בשטח ההריגה את קמב"צ הגדוד, עקף את המוצב מצפון, ודרך ציר הנפט נכנס בשער הדרומי והתחבר אל כוח ורדי. במקביל סמ"פ א' שמיל גולן וסמ"פ ג' שוורצי ועוד קצינים ולוחמים מפלוגה א' ב' וג', העלו תחת אש כבדה חיילים כשירים ללחימה על גבי זחל"מים שנמצאו תקינים לנסיעה, עקפו גם הם את המוצב מצפון ודרך ציר הנפט חדרו בשער הדרומי והשלימו את כיבוש כל חלקי היעד הדרומי. בפעולה זו נהרגו מספר לוחמים ורבים נפצעו.

בשעה 17:00 יצר המח"ט יונה אפרת קשר עם מ"פ א'. ורדי תיאר בפניו את תמונת המצב. המח"ט שידע שהמג"ד נהרג ולא סיפר לורדי הודיע שהוא שלח את הסיירת  לסייע. הסיירת בפיקודו של סרן ראובן (רובקה) אליעז הגיעה בשעה 17:20 לפתח הכניסה שביעד הצפוני, לאחר שתיאמה עם ורדי את הגעתה. באותה עת הגיע לשם גם סרן צבי פז "גולדה", סגן מפקד בסיס האמונים שהתקרב רגלית לשער הצפוני שם חטף פגיעה ונהרג.

לאחר שכבש את בורג' בביל, הגיע כוח סולוביץ לסייע אף הוא בכיבוש החלק הצפוני של תל פאחר, בהגיעו לשער הצפוני קיבל פקודה ממפקד הסיירת להיכנס ולטהר את התעלה צפונית, כוח סולוביץ התקדם עד למבנה המגורים של הסורים שם נבלם, מפקד הכוח נהרג ועוד 4 מלוחמיו. בשעה 18:00 הגיע הסמח"ט משה גת ליעד הצפוני ובהוראתו נכנסה הסיירת ללחימה בתעלות הצפוניות והתקדמה עד היכן שכוח סולוביץ נפגע ונעצר. מ"פ הסיירת וחייליו המשיכו בטיהור התעלות, ניהלו קרב פנים אל פנים מול אחד הקצינים הסורים כאשר לרובקה ולקצין הסורי נגרמו מעצורים בנשק. הם נאבקו בידיים חשופות ומעוצמת אגרוף ששילח רובקה אל הסורי הוא נקע את זרועו. חיל נוסף מהסיירת חיסל את הסורי. הקטע האחרון שטוהר היה בפיקודו של חיים יפרח מכוח הסמח"ט בסיוע חיילים מהסיירת ואלה שנשארו מכוח סולוביץ, בסיומו נפגשו עם לוחמים מכוח אלכס שהוא עצמו נהרג בתעלה הצפונית ורוב חייליו נפצעו.

תם הקרב – בשעה 18:22 הכריז הסמח"ט "תל פאחר בידינו".

האיור הבא על גבי תצ"א הוא מרשם הקרב על התל כפי ששוחזר עלי ידי ורדי ודני.

איור 25: תרשים הקרב על תל פאחר

אחרית דבר: ערכי לחימה ומורשת

קרב תל פאחר היה אחד הקרבות הקשים בתולדות צה"ל והתאפיין במעשי גבורה של מפקדי כוחות ושל לוחמים מן השורה. התוכנית שונתה בשל אילוצי הקרב וההתקפה התבצעה משטח נחות, מול אויב מבוצר היטב ותחת אש עזה; אך הלוחמים לא היססו ולא הרפו. גם לאחר שנפגעה שדרת הפיקוד הבכיר, חתרו מפקדי כוחות המשנה והלוחמים למגע עם האויב והפגינו אומץ לב ודבקות במטרה. גבורתם התגלתה בכל שלבי הלחימה, גם במצבים הקשים ביותר, והעידה על נחישות וחירוף נפש בביצוע משימותיהם. לוחמים נשכבו על הגדר כדי לאפשר לחבריהם לפרוץ למוצב ולהילחם בסורים, קרבות פנים אל פנים התנהלו בתעלות ובבונקרים, לוחמים חילצו את חבריהם הפצועים מאש התופת ובתוך כך נפגעו אף הם. ביוזמת מפקדים וחיילים בשטח "גיא ההריגה" התארגנו כוחות מאולתרים שאיגפו את המוצב ונכנסו ללחימה מעורפו. גילויי גבורה, נחישות ודבקות במטרה אפיינו את מהלכי הקרב כולו וקבעו מסמרות וערכי מופת ברוח הלחימה של צה"ל בכלל ושל חטיבת גולני בפרט.

בלחימה על תל פאחר נפלו 34 מפקדים ולוחמים, 24 לוחמים מגדוד 12, 2 לוחמים מבא"ח גולני, 6 לוחמים מהשריון גדוד 377 ו 2 לוחמים מסיירת גולני. כמו כן נפצעו בקרב כ-100 לוחמים. על גבורתם עוטרו 20 לוחמי גולני ושריון בציונים לשבח, יותר מבכל קרב אחר בתולדות צה"ל.

שמות הלוחמים שנפלו בקרב תל פאחר

גדוד 12שריון – גדוד 377
אביטן יעקבאמר אברהם (אלברט)
ברוך יוסףאפשטיין אפרים (פרויקה)
גבריאל יוסף (יוסי)לוי מישאל (מישה, מישל)
דוד-זאדה שלמהמולכו יוסף
דרימר משהמשיח רחמים
הרטמן אלימלך (אלי)רביבו יצחק (ז'קי)
זבדי יואל דב 
יצחקיאן אפרים 
כהנא יגאל 
לייבו יוסף (יוסי)סיירת גולני
נחמיאס משהירון יעל
סגל שלמה (שלומיק)רימון אברהם
סולוביץ אברהם (סולו) 
סייג מיכאלבסיס אימונים חטיבתי
פינקס משה (מוצי)פז (גולדה) צבי
צוקרמן אברהם ברוך (בורא)קרקוקלי ששון
קילמן יוסף (יוסי) 
קליין משה (מוסה) 
קרינסקי אלכסנדר (אלכס) 
רוזנבלום דוב (אלטר) 
שוקרון אמנון 
שטיגליץ אליהו 
שירזי דוד 
תשבי מיכאל (מיכה) 
  

ואלו 20 הלוחמים להם הוענקו עיטורים על גבורתם בקרב תל פאחר

עיטור הגבורה  –  טר"ש משה דרימר ז"ל, טר"ש דוד שירזי ז"ל

עיטור העוז– רב"ט ישראל הוברמן, טר"ש אפרים יצחקיאן ז"ל

עיטור המופת – סרן ראובן (רובקה) אליעז, סגן עזרא ברוש, רב"ט ברוך ברנדס, סגן
שמואל (שמיל) גולדברג, טוראי אליהו ג'מיל, רב"ט יעקב גרשפלד, סמל יהושוע ישי,
סג"מ שמואל מוראד, טוראי דוד מזרחי, סגן אברהם סולוביץ ז"ל, סגן עזרא סלע
(זכריה), רס"ן צבי פז ז"ל, רב"ט ברוך צוקרמן ז"ל, סא"ל משה קליין ז"ל, רס"ן
אלכסנדר קרינסקי ז"ל, סמל אברהם רימון ז"ל.

2. כיבוש תל עזזיאת

גדוד 51 בפיקודו של סא"ל בני ענבר     

 סמג"ד – אמיר דרורי   

 קמב"ץ  – דוד (דוביד) כץ     

 קש"א – רמי זיו                                                                                                                             

הגדוד כלל את הפלוגות:

פלוגה א' בפיקוד יצחק זמיר

פלוגה ב' בפיקוד אורי אייזנברג

פלוגה ג' בפיקוד מרדכי ויצמן

פלוגה ד' כעתודה בפיקוד אבנר שלימוביץ'

פלוגה מסייעת בפיקוד מיכה אדר

הגדוד תוגבר במחלקת טנקי שרמן מחטיבה 377.

תל עזזיאת היה במשך שנים רבות אימת תושבי צפון עמק החולה. ממרומי התל, השולט באש על כל המרחב סביבו, הפגיזו הסורים פעמים רבות את הישובים הקרובים והרחוקים יותר. המשימה לכיבוש תל עזזיאת, בחריאת וחירבת א-סודה הוטלה על גדוד 51. בשעה 14:54 חצו כוחות גדוד 51 שנעו מגבעת האם את הגבול לאחר שגדוד 12 חצה קודם לכן בדרכו לתל פאחר. משמעותה של המלחמה נקלטה מהר על ידי החיילים הצעירים למראה הזחלמ"ים השרופים של אנשי חטיבה 8 שנכנסו קודם לכן. הציר שעליו נעו הופגז כל הדרך. האש לא פסקה גם כשהחל הגדוד להתקרב לכיוון הפנייה אל התל. פלוגה ג' ומפקדה בפיקודו של הסמג"ד אמיר דרורי נעה לעבר מוצב בחריאת בדרך אל התל ומצאה אותו נטוש. כ 250 מטר לפני הפנייה אל התל, נעצרה השיירה כשאחד הטנקים עלה על מוקש. השיירה עקפהו, פנתה ועלתה לכיוון התל. תוך כדי כך זיהה קמב"ץ הגדוד, סגן דוד (דוביד) כץ שהטנק סורי על המוצב מצודד את התותח אל השיירה. הקמב"ץ קפץ מהזחל"ם ובטלפון האחורי כיוון את הטנק שלנו לעבר הטנק הסורי, שירה והשמיד אותו. הציר לכיוון תל עזזיאת היה מטווח אך הלוחמים המשיכו להתקדם. המג"ד הורה לסגנו אמיר דרורי לנוע עם פלוגה א' בפיקוד איציק זמיר לחירבת א-סודה ממנו בוצע ירי על הכוחות העולים על תל פאחר. הכוח שלו מצא שם טנק סורי שמנועו עדיין פועל ובתותחו פגז מוכן לירי. המג"ד עם פלוגה ב' בפיקוד אורי ובסיוע אש מרגמות 81 ומקכי"ם של הפלוגה המסייעת, הוסיף להתקדם אל התל בראש הכוח כשהוא מותיר טנק אחד לחיפוי סמוך לעיקול הפונה אל התל. הכוח כשלפניו טנק הגיע לעמדת הש"ג שבסמוך לה פרס האויב שרשרת מוקשים. לוחמי פלוגה ב' שהובילו את הכוח יחד עם המג"ד ירדו מהזחלמי"ם ופרצו אל התעלות במוצב אותם הכירו מתרגול חוזר ונשנה על מודל של המוצב בימים שקדמו למלחמה. קמב"ץ הגדוד פינה את שרשרת המוקשים והטנק וזחל"ם המגד פרצו למוצב והצטרפו לטיהורו כשזחל"ם המגד מלווה את הלוחמים בירי ובזריקת רימונים לעמדות. הקרב בתוך המוצב עצמו התנהל בצורה מושלמת. כוח אחד נע בתעלה הצפונית, האחר בתעלה המזרחית וכוח נוסף העפיל למרכז המוצב תוך טיהור העמדות והתצפיות ששלטו על הדרך. הסורים שגילו בתחילת הקרב התנגדות רבה נשברו לנוכח לחימה חסרת פשרות של לוחמי גדוד 51 והחלו להיכנע בזה אחר זה. סמל הנדלמן שהוביל את יחידתו כשהוא רץ ראשון בתעלה זכה לעיטור המופת על פועלו בקרב כשהוא מתגבר על חולית אויב שיצאה מתוך מצדית וממשיך לטהר את התעלות כשאנשיו מספקים לו מאחור תחמושת. בשעה 17:06 דיווח המג"ד למפקד החטיבה כי המוצב בידיו. בקרב זה היה לכוחותינו הרוג אחד. בסיום הקרב הגדוד קיבל פקודה לנוע לתל פאחר שהקרב בו טרם הסתיים. הגדוד

הגיע למוצב לאחר תום הקרב בו והתארגן להמשך לחימה לאורך ציר הנפט.

כיבוש תל עזזיאת נחשב עד היום כאחד הקרבות הקלסיים בתולדות צה"ל שבו הוכחה חשיבות ההכנה המוקדמת והאימונים המפרכים לטובת הביצוע המושלם. 

שמות הלוחמים שנפלו מקרב גדוד 51 בקרב על תל עזזיאת

מנצור יוסף (ג'ו)

עיטור המופת: הנדלמן יעקב

ב. כיבוש מוצבי העומק והשתלטות על החרמון

1. מחנות הבניאס ועין פיט

לאחר תום הבקעת מוצבי המערך הסורי הקדמי, התקדמו כוחות גולני לכיבוש מוצבי העומק. גדוד 51 בהובלת הסמג"ד אמיר דרורי כשפלוגה א' בפיקוד יצחק זמיר נעה בחוד על ציר הנפט וכבש את מחנות הבניאס. פלוגה ג' בפיקודו של מרדכי ויצמן ובפיקוד הסמג"ד כבשה את עין-פיט.

שמות הנופלים בקרב על מחנות הבניאס:

טרטנר גרשון

יצחקי זלמן

כהן אלי

מושקוביץ אליעזר

2. כפר הבניאס וההמשך לכיוון קוניטרה והחרמון

גדוד 13 בפיקוד סא"ל פנחס נוי (אלוש)

סמג"ד – אורי כהן.

קמבץ –  נחמיה גוטנברג

קש"א – גדעון עציון

הגדוד כלל את הפלוגות:

פלוגה א' דני בינימיני

פלוגה ב' יריב חן

פלוגה ג' דוד מונסנגרו (מגן)

פלוגה ד' יעקב דביר (בז'ה)

פלוגה מסיעת גדעון המאירי

בתקופת המתיחות עם הסורים לפני מלחמת ששת הימים, שהה גדוד 13 למחנה פילון (מחנה הקבע שלו). לקראת המלחמה עברו חיילי הגדוד לשטחי כינוס במטעי עמיעד עקב החשש כי מחנה פילון מטווח על ידי הסורים. עם תחילת המלחמה, היה הגדוד כוח עתודה. מפקדו היה פנחס נוי שזכה בעיטור הגבורה 11 שנים קודם לכן בעת פשיטה על משטרת קלקיליה. כשהלך קרב תל-פאחר והסתבך היה הגדוד מוכן לסייע לגדוד 12 אך בשעה 16:36 הורה המח"ט יונה אפרת לגדוד להגיע לעין-א-דיסה. המג"ד ניסה לנוע עם כלי רכב אך עקב קשיי עבירות בשטח החליט להוריד את האנשים מהכלים ולנוע רגלית. בסביבות זמן סיום כיבוש תל פאחר, הגיע גדוד 13 לעמדת הטנקים סמוך למוצב בורג' בביל. ב 20:00 התבקש המג"ד להעביר 2 פלוגות מהגדוד לטובת גדוד חרמש 121 מחטיבה 8  ולהגיע למוצבי זעורה הדרומיים. במהלך הלילה, הוביל המג"ד נוי שתי פלוגות (א' ו ב') במסע רגלי מפרך שכולו בעלייה ומעבר בין מוצבים סוריים והסמג"ד אורי כהן נע עם שלוש פלוגות נוספות (ג' ד', מסייעת) לעבר הבניאס. הכוח בפיקודו של נוי שנשא עמו מקלעי מא"ג ותחמושת יצא לדרך ב 20:15 והגיע לאחר המסע הרגלי הקשה ליעדו – מוצב זעורה הדרומי בשעה 01:30. הלוחמים היו עייפים מהמסע אך נחושים להמשיך בהתאם לפקודות למוצב סמוך נוסף. פלוגה ב' של הגדוד בפיקודו של יריב חן, השלימה את טיהורו. לאחר מכן החל המג"ד נוי לנוע עם פלוגה א' לעבר זעורה, אל המוצב המרכזי. החלה הפגזת טילי נ"ט סוריים לכיוון כוח הטנקים הצהל"י  שנועד לסייע לכוח הפורץ. עקב כך שינה המג"ד נוי את תוואי התנועה ועלה אל מוצב זעורה דרך המבצר הסמוך, שם התמקם הכוח בפיקודו. לאחר מכן בבדיקה התברר כי המוצב המרכזי הסמוך נטוש וחיילי הכוח השלימו את ההשתלטות עליו ב 6:00 בבוקר.

גדוד 13 המשיך בהשתלטותו על שטחים . תחילה כבש את כפר הבניאס  ולאחר מכן המשיך בתנועה מזרחה לעבר קוניטרה. כשהגיע אליה השתלט על העיירה והניף בה את דגל ישראל. לאחר השלמת כיבוש אזור צפון רמת-הגולן ויומיים לאחר סיום מלחמת ששת הימים הגיע הגדוד למוצב החרמון והשלים את ההשתלטות על כל השלוחות באזור כולל הר דוב. לגדוד 13 לא היו נפגעים במלחמה אך מעט אחריה באסון בית המכס (ראה בהמשך).

ג.  גדוד 334 – במלחמת ששת הימים

מג"ד – סא"ל אלי עשת (מס"ח חט' 1).

סמג"ד – אברהם בר-דוד

סוללה א' – גדעון עציון (קש"א גד' 13).

סוללה ב' – רמי זיו (קש"א גד' 51).

סוללה ג' – משה הראל (קש"א גד' 12).

סוללה ד' – נחום דוד.

קנ"א – קצין ניהול אש –  יוחנן זוהר (ג'וארי).

קס"מ – קצין סיורים ומדידות – בנימין ענבל

מפקד סוללת מפקדה – שמואל שפר

 קמב"צ – משה העליון

 רופא – ד"ר עקיבא רודיק (בהתנדבות).

גדוד 334 היה גדוד מרגמות כבדות מתנייעות [מכמ"ת] , 120 מ"מ. בתקופה ההיא היה זה גדוד היה אורגני של חט' גולני.

הגדוד הוזנק מיד לאחר מצעד יום העצמאות 1967 בו השתתף, ופרס את הסוללות לאורך הרמה הסורית. לפני המלחמה עסק הגדוד באימונים, בתכנונים מבצעיים והקים סוללה בת 6 מרגמות כבדות 120 מ"מ נגררות, על בסיס כוח אדם מקורסים שפוזרו בבה"ד 9 , וכן ציוד וכלי רכב ממקורות שונים. בתום הקמתה ביצעה הסוללה ירי ארטילרי והוכרזה ככשירה.

עם תחילת המלחמה, היה הגדוד פרוס כאשר 2 סוללות מכמ"ת בפיקוד הסמג"ד פרוסות באזור חירבת ירדה – חולתא ושתי סוללות, אחת מכמ"ת והשנייה נגררת בפיקוד הקנ"א פרוסות באזור מטעי הקיבוצים דן ודפנה. ביומיים הראשונים שימש המג"ד כמת"צ (יחד עם אחרים) ופעל לירי ארטילרי על סוללות תותחים ומרגמות סוריות וכן הוזנק לגזרת הקצה המערבית לאתר ולהעסיק פלוגת טנקים ירדנית שהציבה מארב לכוחות חטיבת שריון שפרצה מכיוון הגלבוע לעבר ג'נין ושכם. בימי המלחמה הראשונים ירו סוללות הגדוד כ 2200 פצצות לעבר יעדים וארטילריה סורים וסייעו בהדיפת התקפות טנקים סורים באזור תל-דן. הגדוד ספג אבדות – הרוגים ופצועים כבר מתחילת המלחמה – וכן מרגמות שנפגעו. ביום רביעי, ה 7 ליוני התקבלה החלטה לתקוף את רמת הגולן. הפקודה בוטלה תוך זמן קצר אותו ניצל מפקד הסיוע החטיבתי לטיוח יעדי החטיבה.

בלילה שלפני תחילת התקיפה על ידי חטיבת גולני הגדוד, כולל 4 סוללות, היה מרוכז ופרוז במטעי קיבוצים דן ודפנה. עם קבלת הפקודה לכיבוש יעדי החטיבה, נשלח גדעון עציון על ידי הסמח"ט לטווח שנית את יעדי החטיבה. בסיוע לחטיבת גולני הופעלו כוחות ארטילריה שהיו פרוסים באזור דן-דפנה ובאזור כפר סאלד – שמיר. סיוע האש בוצע על ידי גדוד מכמ"ת  334 , גדוד תותחי שדה 25 ליטראות, פלוגת מרגמות 81 מ"מ שהוקמה על בסיס המחלקות המסייעות בחטיבה ובהמשך על ידי שתי סוללות מגדוד 335 / 8. בכל ימי המלחמה, חרף ארטילריה ואש טנקים סורים, לא פסק הגדוד מירי ומתן סיוע לכוחות. לאורך צירי תנועת הכוחות הופעל הסיוע הארטילרי לפי התכנון המקורי ושינויים שנדרשו לאור התפתחות הקרב, ביניהם הפעלת מת"ץ אוויר לאיתור ושיתוק סוללות ארטילריה סוריות , השמדת עמדת מרגמות 82 מ"מ סורית על ידי הפעלת אש בשיטת "יהלום" ועוד.

לאחר כיבוש יעדי החטיבה דילג הגדוד ונע בעקבות החפ"ק החטיבתי לעבר קוניטרה. במהלך המלחמה נפלו 10 מחיילי הגדוד, רובם מאש ארטילריה וטנקים סורית ו 2 מהתפוצצות זחל"ם מרגמה. לגדוד היו פצועים רבים, כ 10 פונו לטיפול וחלק אחר טופל במקום והמשיך בלחימה. 4 מחיילי הגדוד עוטרו בצל"שים.

סך הכל ירה הגדוד במהלך המלחמה כ 7100 פצצות מרגמה 120 מ"מ. בסיוע לחטיבת גולני נורו למעלה מ 10000 פצצות מרגמה ופגזי תותחים. בדוח המסכם שנכתב עם סיום המלחמה כתב מת"פ צפון כי "מעשיו של גדוד 334 / 1 ישמשו אות ומופת לכל יחידות התותחנים".

באיור הבא  מתוארת פריסת כוחות הגדוד במלחמת ששת הימים

איור 26: פריסת כוחות גדוד 334 במלחמת ששת הימים

שמות מקבלי הצל"שים בגדוד 334:

טוראי שולמן שמואל – עיטור המופת

טוראי יעקב דואניס –  עיטור המופת

טר"ש ניסים זעירא – עיטור המופת

סגן בני ענבל – צל"ש מח"ט.

שמות חללי גדוד 334 במלחמה זו

ברקוביץ וילהלם (וילי)

הנדלר דוד (דודי)

זעירא ניסים

חמו דניאל (דני)

חנוכה משה

לוי יעקב

מיטלמן עצמון

נחום דוד

פסקל שלמה

שבתאי יוסף

ד. אסון בונקר בית המכס

3 ימים לאחר תום המלחמה התרחש האסון שנחרט לעולמים ראשיהם של חיילי גדוד 13. לוחמי פלוגה ד'  נשלחו לפנות את התחמושת הסורית מהבונקרים באזורים שנכבשו 11 לוחמי הפלוגה עסקו בפינוי מצבור של כ 500 מוקשים שהיו בתוך בונקר תת-קרקעי מדרום לבית-המכס העליון. מסיבה לא ברורה, אירע בתוך הבונקר פיצוץ אדיר שהרעיד את כל האזור וגרם למותם של 11 הלוחמים. הבונקר שידר דממת מוות ולאנשים שהגיעו מהחטיבה ומהרבנות לא נותר אלא לאסוף שרידים וחלקים של ההרוגים כל אותו לילה. מותם הטראגי של 11 הלוחמים נבלע בשיכרון שמחת הניצחון במלחמה וכמעט לא הוזכר בתקשורת. לוחמי הפלוגה קיבלו הוראה לא לדבר על האירוע. רק 40 שנה לאחר מכן, באזכרה ליד קברי הלוחמים בנהריה, ביקשו אנשי הפלוגה את סליחתם של הנופלים על כי שתקו כל השנים האלה ולא הזכירו את האסון הכבד.

שמות חללי בונקר בית-המכס

איטח יעקב (פליקס)

אלישע יוסף (לטיף, יוסי)

בן יקר אליהו

בסון אברהם

ג'מיל אהרון

זנדני עובדיה

לוי שמואל (סמי)

עזר יעקב (ז'קו)

צאיג נסים

קרן אליהו (אלי)

תמאם גבריאל

ה.  גדוד 17 במלחמת ששת הימים

מג"ד סא"ל משה יוסף

סמג"ד אורי ירון

פלוגה א דובי דרור

פלוגה ב יעקב אגמון

פלוגה מסייעת שי רייזמן

** לגדוד צורפו 2 פלוגות נחל  

גדוד 17 הוקם בחפזה בתקופת ההמתנה שלפני מלחמת ששת הימים כגדוד חי"ר רביעי בחטיבת גולני. מעבר לקרבות באזור שכם בהם היה שותף, הוקצו לו משימות בצפון רמת הגולן כמתואר להלן.

1. פעילות באזור שכם

גדוד 17 בפיקודו של סא"ל משה יוסף נטל חלק בכיבוש העיר שכם תחת פיקוד חטיבת שריון 37 בפיקודו של המח"ט אל"ם אורי רום. האזורים לכיבוש העיר חולק בין חטיבה זו לגדוד 17 תוך כדי הגעה לעיר ולחימה בפאתי העיר. פלוגות א, ב של גדוד 17 פעלו במרחב השכונות ופלוגות ג', ד' נעו בשטחים גבוהים יותר וחיפו עליהם. הלוחמים נתקלו בצלפים רבים באזורים שונים וניהלו עמם קרבות תוך התקדמות בין תאי שטח עד שהשלימו את משימתם. בחלק מהמקרים היה צורך לטהר בית אחר בית. המג"ד נפצע בקרב ופונה לבית חולים. לגדוד היו 3 הרוגים ו 26 פצועים. עם סיום כיבוש העיר קיבל הגדוד פקודה לעלות צפונה לקריית שמונה אל מפקדת חטיבת גולני. המג"ד ברח מבית החולים והצטרף לגדוד שקיבל פקודת מבצע לכיבוש מוצבי הסורים באזור גונן.

2.  כיבוש מוצבי הסורים מעל קיבוץ גונן

בצפון הרמה פעל גדוד 17 תחת החטיבה המרחבית 3. על הגדוד הוטל לכבוש את שיפולי הרמה הסורית מעל וסמוך לקיבוץ גונן. מעבר לכיבוש עצמו, הייתה פעילות זו אמורה להוות מבצע הטעיה למבצע "מקבת" שהיה המבצע העיקרי בצפון הרמה של חטיבת גולני וחטיבת שריון 8 – הבקעת המערך הסורי כפי שתואר בסעיפים הקודמים.

התוכנית

 גדוד מ"כים בסיוע פלוגת שריון מחטיבה 8, יכבוש בהתקפה לילית את מוצבי 8100, 7190, 7191, יחסום לעבר מזרח ויתארגן להגנה תוך כוננות לטיהור הכפרים עין מאמון ועורפיה. ההתקפה תתבצע בשני צירים: מצפון מזרח תוך חסימה מזרחה ומדרום מערב.

שלב א' – מיקום כוח הסיוע ותנועת הכוחות להיערכות. שלב ב' –כיבוש מוצבי 8100, 7191 וחסימה לעבר מזרח. שלב ג' – כיבוש מוצב 7190 והתארגנות להגנה. שלב ד' – קיפול חסימה לעבר מוצב 8100 וכוננות לטיהור הכפרים עורפיה ועין מאמון. להלן מרשם הקרב של הגדוד.

 איור 27: תנועת גדוד 17 במלחמת ששת הימים

מוצב  8100, יעד הכיבוש העיקרי היה למעשה מתחם של כמה עמדות מחלקתיות שחוברו יחד על ידי תעלות והיוו מוצב אחד. העמדות הכילו מקלעי גוריאנוב ותול"ר.

לרשות הגדוד עמדה מחלקת מק"ח ומחלקת מרגמות 81 מ"מ שמוקמו במוצב גונן וסייעו באש לכיבוש היעד.

כשהכוחות הגדוד נעו ליעד הוא רוכך על ידי מטוסי חיל האוויר ועל ידי תותחי 155 מחלקת טנקים התמקמה כתף השלוחה מזרחית למוצב האויב על מנת שתהיה לו שליטה משטח גבוה על הלוחמים שפורצים אל המוצב. לוחמי הפלוגה המיוחדת של הגדוד עלו בתוואי מפרך וכבשו את המוצב. תוך כדי כך הונסו הטנקים ששהו על השלוחה המזרחית וחלקם נפגע אך בסיועם תפסו לוחמי הגדוד את המוצב. במהלך הקרב התקבל דיווח על אש שנורתה מכיוון המוצב בעורפייה. הגדוד הקצה לשם כך פלוגה שהשתלטה על המוצב תוך חיסול הכוח הסורי ששהה בו.

בקרבות אלה היו לגדוד 17 2 הרוגים ו 16 פצועים , כולם נפגעו בכיבוש מצב 8100.

ואלה שמות חללי גדוד 17 במלחמה זו

אהרוני יאיר

גדיאל זבולון שלמה

חובן צבי (הרש מנדל)

קאופמן אברהם (טיבי)

רפמן אהוד