1. מבוא

חטיבת גולני הוקמה ב- 22 פברואר 1948 ומשום היותה החטיבה הסדירה הראשונה בצה"ל היא נקראה חטיבה מס' 1. כחלק חשוב במערך הלוחם בצה"ל, היא נטלה חלק בכל מלחמות ישראל וכן בפעילויות שונות ביניהן. סמל החטיבה, עץ הזית הנראה כאן, מסמל ערכים חשובים הקשורים לחטיבה, לעם ישראל, ולמהות שבין האדם לאדמה. עץ הזית ניחן בסגולות רבות. הוא אחד משבעת המינים בהם נתברכה הארץ. נותן פרי – זיתים והשמן טוב. נוף העץ הוא בעל נוכחות ניכרת בשטח, הוא ירוק כל השנה ומספק צל מפני השמש לכל החוסה בקרבתו. עץ הזית נפוץ במרבית שטחי הארץ ומדגיש את העובדה שהחטיבה לחמה בכל חלקי הארץ ואת החיבור לאדמה ומסמל דרך סמל החטיבה את הקשר השורשי שבין החטיבה למולדת. קשר זה בא לידי ביטוי גם בצבע הכומתה שחובשים חיילי החטיבה: הצבע החום, צבע האדמה.

פרקי המורשת המצויים כאן מחולקים לפי התקופות הבאות:

  • מלחמת העצמאות שבה לחמה החטיבה בגזרות שונות שהבולטות בהן: הגליל העליון, הגליל התחתון, אזור בית-שאן והגלבוע, עמק יזרעאל, ואדי ערה אזור הנגב המערבי, הערבה ואילת חבל עזה,  ירושלים– הר הצופים.
  • התקופה שבין מלחמת העצמאות למלחמת ששת הימים לא כולל מבצע קדש שבה, מעבר לנשיאה בעול הבטחון השוטף לאורך גבולות הארץ נטלה החטיבה חלק בפעולות התגמול בגזרות שונות שהבולטות בהן: אזור הכנרת, דרום רמת הגולן, עמק הירדן ולבנון.
  • מבצע קדש שבו נטלה החטיבה חלק בקרבות פיתחת רפיח ובצפון סיני.
  • מלחת ששת הימים בה השתתפה בחטיבה בכיבוש רמת הגולן כיבוש שכם
  • התקופה שבין מלחת ששת הימים למלחמת יום הכיפורים שבה מעבר לפעילויות בטחון שוטף נטלה החטיבה חלק בפעילויות יזומות בשטחי לבנון וירדן,ומצרים  אם כחלק מפעולות תגמול או כפעילויות התקפיות יזומות.
  • מלחמת יום הכיפורים בה השתתפה החטיבה בקרבות הבלימה וההתקפה בצפון רמת הגולן.
  • התקופה שבין מלחמת יום הכיפורים למלחמת לבנון הראשונה (1982) שבה מלבד נשיאה בעול הבטחון השוטף, נטלו כוחות מהחטיבה חלק בפעילויות שונות שהבולטות בהן: שחרור בני הערובה במבצע אנטבה, מבצע ליטני ועוד פעולות רבות בעיקר בגיזרת לבנון (לאורך הגבול ובתוך שטחה של מדינה זו)
  • מלחמת לבנון הראשונה (1982) שבה נטלה החטיבה חלק בקרבות השונים החל מהבופור ועד ביירות.
  • התקופה שבין מלחמת לבנון הראשונה (1982) למלחמת לבנון השניה (2006)  הכוללת את האנטיפאדה הראשונה (1987-1991) והשניה (2000 – 2006) שבה פעלה החטיבה בלבנון ובשטחי יהודה ושומרון.
  • במלחמת לבנון השנייה (2006) בהן נטלה החטיבה חלק מרכזי בלחימה.
  • בתקופה שמאז מלחמת לבנון השניה בפעילויות בגזרות שונות שהבולטות בהן נטילת חלק מרכזי במבצע "עופרת יצוקה" ובמבצע "צוק איתן" ברצועת עזה.

 

2. חטיבת גולני במלחמת העצמאות

2.1    כללי

חטיבת גולני הוקמה ב 22 לפברואר 1948 ונטלה חלק פעיל בכל שלבי מלחמת העצמאות. במלחמה זו כללה החטיבה 5 גדודים: ברק (12), גדעון (13) , דרור (14) , גורן (15) וגדוד הפשיטה הממוכן (19). מאגר כח האדם היה החי"ש  של ההגנה ובני הקיבוצים והמושבים. לאחר המלחמה נותרו בחטיבה גדודים 12 , 13, עליהם נוסף גדוד 21. בספטמבר 1956 צורף לחטיבה גדוד 51 (לאחר פירוק חטיבת גבעתי) והחליף את גדוד 21.  מפקדה הראשון של החטיבה היה משה מן, כשבקיץ 1948 החליף אותו נחום גולן , ולפרק זמן של מספר שבועות בתוך זמן זה שימש מישאל שחם במפקד החטיבה בפועל. החטיבה הופקדה על החלק הצפון מזרחי של הארץ כחלק מהכוחות שתפקידם היה הגנת צפון הארץ. על כן הקרבות הראשונים שלה התחוללו בעמק הירדן, באזור צמח, באזור בית שאן וטבריה וכהמשך טבעי אזור הגליל התחתון המזרחי ובהמשך רכס נצרת והגליל העליון.

לאחר שוך הקרבות בצפון נקראה החטיבה למערכה בדרום שם היא לחמה בגזרת הגבול המצרי בסמוך לרצועת עזה ולבסוף ירדו כוחות החטיבה לשחרר את אילת במבצע עובדה כשהם נעים בגבול המזרחי לאורך הערבה וכובשים את המקומות בהם היו כוחות ירדניים עד אז.

מקובל לחלק את מלחמת העצמאות למספר שלבים עיקריים:

לפני הכרזת העצמאות (ב 15 למאי 1948):

  • 30 בנובמבר  1947 עד 3 באפריל 1948: השלב הראשון של מלחמת העצמאות. התאפיין במאבק על השליטה בדרכים ובערים המעורבות. העימות הצבאי בין היישוב היהודי והערבים היה מוגבל בהיקפו והשתתפו בו כוחות קטנים יחסית, המצוידים בעיקר בנשק קל. הערבים ריכזו את התקפותיהם בעיקר על צירי התנועה שהובילו ליישובים יהודיים מבודדים (כולל ירושלים המערבית) במידה רבה של הצלחה, ואילו כוחות ההגנה נקטו בדרך כלל באסטרטגיה הגנתית, והסתפקו בפעולות תגמול נקודתיות.
  • 3 לאפריל עד ה 14 למאי 1948: השלב השני של המלחמה. בשלב זה עבר הכוח הצבאי של 'היישוב' למתקפה, ונטל לידיו את היוזמה בהתאם לתכנית שהוכנה מראש.  הכוחות הצבאיים של ערביי ארץ ישראל וכוחות המתנדבים הערביים שסייעו בידם הובסו ברובם, כוחות 'ההגנה' השתלטו על שטחים נרחבים באזור החוף, בגליל  ובפרוזדור ירושלים וכבשו את מרבית הערים המעורבות.

לאחר הכרזת העצמאות:

  • 15 במאי עד ה 10 ליוני 1948: פלישת צבאות ערב הסדירים. בשבועיים הראשונים של הפלישה היוזמה הייתה בידי הצבאות הפולשים והכוחות הישראלים התמקדו בבלימת התקדמותם. החל מסוף מאי החלו כוחות צה"ל לבצע שורת התקפות נגד (שרובן הסתיימו בכישלון) על הכוחות הפולשים.
  • 11 ביוני עד ה 10 ליולי 1948:ההפוגה הראשונה. פסק הזמן נוצל על ידי שני הצדדים להתארגנות מחדש לקראת חידוש הלחימה ולהתעצמות צבאית. בתקופה זו התרחשה פרשת 'אלטלנה'.
  • 8 עד 18 ביולי 1948: קרבות עשרת הימים. בשלב זה היוזמה עברה לידי צה"ל, שבמספר מתקפות נגד הצבאות הערביים וכוחות צבא ההצלה השתלט על שטחים נרחבים בגליל התחתון, בשפלה ובפרוזדור ירושלים.
  • 19 ביולי 1948 עד 20 ליולי 1949: מהכרזת ההפוגה השנייה עד חתימת הסכם שביתת הנשק עם סוריה. בתקופה זו יזם צה"ל מספר מבצעים צבאיים גדולים, שנמשכו מספר ימים כל אחד (ביניהם מבצע יואבמבצע חירםמבצע חורב ומבצע עובדה) השתלט על שטחים נרחבים בגליל, בנגב ובערבה, במטרה לקבוע עובדות בשטח, הביס את הצבא המצרי ומוטט את 'צבא ההצלה'. שלב זה של המלחמה התאפיין בפסקי זמן ארוכים בין פרקי הלחימה, ובשילוב הדוק בין העימות הצבאי בשטח ארץ ישראל למאבקים של ישראל בזירה המדינית. מאז ה-8 בינואר 1949, ועד לחתימה על הסכמי שביתת הנשק השונים, לא נערכו קרבות תנועה גדולים בין צבאות סדירים.

 

תחום מרחב החטיבה בימי פברואר מרץ 1948

החטיבה הופקדה על שטח שבו היו פזורים מרכזים ערביים בעלי עצמה:

  • טבריה ובה שליטתם של ערביי העיר על העיר התחתית ועם אלה על השער לגליל העליון ועל מבואות עמק הירדן
  • צמח הנשענת על עורף ערבי סורי המנתק את הגישה לעין גב ומטריד את התנועה היהודית בעמק הירדן
  • בית שאן – מרכז לבדואי העמק ותחנת מעבר לכנופיות הזורמות לארץ דרך מעברות הירדן
  • כפרי הגלבוע , המאיימים על עמק חרוד, בעלי "עבר עשיר" מתקופת המאורעות.
  • ואדי ערה החסום לתנועה יהודית על משלטיו הצפוניים המאיימים על צומת עפולה והישובים באזור הקרוב ובקרבת הכרמל
  • מצפון לעמק המערבי – ולדהיים ובית לחם מיושבות על ידי גרמנים והכפרים הערבים שבסביבתן נשענים על ציפורי שהייתה מרכז להסתה והתפרעות ושימשה כבסיס לכנופיות אשר לחצו על מעבר יהודי בעמק המערבי
  • נצרת החולשת על העמק המרכזי ונשענת על עורף גדול של מרחב ערבי
  • לוביה (היא לביא של היום) – אימת הגליל התחתון החולשת על הדרך לטבריה
  • "המשולש הפנימי" (או המשולש הקטן) שקדקודיו ברמת סירין – רמת כוכבא – עין דור המסכן את הדרך לכפר תבור כאשר ערביי סביבת כפר תבור ודבורייה עושים זאת מכיוון צפון

המפה הבאה מראה את הגזרה העיקרית של החטיבה באזור הגליל התחתון בחודשים הראשונים להקמתה:

ציור 1: גזרת החטיבה בגליל התחתון בחודשים הראשונים להקמתה. סמל החטיבה מסמן אתר קרב

 

הרקע לפעילות החטיבה בשלב הראשון של המלחמה

מראשיתה, נתרכזה המלחמה במאבק על אבטחת התעבורה בדרכים. כביש ואדי מילק היה כמעט העורק היחידי שחיבר את מרכז הארץ עם צפונה. תוקפנות הערבים ב"משולש הקטן" גרמה לכך שגם התנועה לחיפה נתרכזה ברובה בכביש זה. כביש משמר העמק – מגידו – עפולה היה חסום בפנינו. זרעין הטרידה את התנועה לעמק המזרחי (עמק חרוד). לבית יוסף וגשר הוגבלה התנועה והתקיימה רק כאשר ניתן היה לארגן לשם שיירות ביטחון. כביש עפולה טבריה נחסם לעיתים קרובות בלוביה ובסביבת התבור. בחודש מארס 1948 נחסמה דרך זו לחלוטין והתנועה עברה לכביש הרעוע היוצא מכפר תבור דרך יבנאל ומשם לכנרת. המרחב כולו היה מלא בבסיסים של "הגורם השלישי" כלומר כוחות בריטיים. הם רוכזו במצודות ומשטרות והיה צורך להשגיח היטב מה קורה בסביבתן כי לא אחת שיתפו הבריטים פעולה עם הערבים וחיפו על מתנכלים ומתנקשים למיניהם שמצאו אצלם מחסה. קו הרכבת צמח חיפה למשל חצה את העמק היהודי ושימש בחסותם ובאבטחתם של החיילים הבריטיים אמצעי תחבורה למאות ערבים ובכך אפשר לקיים מעין גיס חמישי נייד בתחום השטח היהודי. מצב זה על כל הכרוך בו הטיל מיד על החטיבה תפקידים למכביר וכבר בשלבים הראשונים להתארגנותה רותק חלק ניכר מהכח לאבטחת דרכים בווריאציות שונות כגון: ליווי צמוד לשיירות, תפיסת עמדות שולטות לאורך הדרכים והחזקתם, פעולות תגובה כנגד התחבורה הערבית בקרבת מרכז יישוביהם ועוד. בתקופה זו היו התנכלויות קשות במיוחד בגליל התחתון באזור סג'רה והעבודה היום יומית בסביבה נפסקה לחלוטין. הירי וההתנכלויות לדרכים וישובים חייבו תגובה ובעקבות כך בוצעה על ידי כוחות הפלמ"ח הפשיטה לעין מאהיל בפברואר 47, אחר כך הפשיטה על כפר קנא בחודש מרץ וב 16 לחודש זה הקרב הקשה ליד בית קשת בו נהרגו 7 מחברי הקיבוץ אשר פתח מחזור חדש עקוב מדם עם שבט הזביחים ששכן למרגלות כפר תבור.

לאחר מאורעות אלה הגיעו ימי הקרבות על משמר העמק. כוחות קאוקג'י שהתאוששו מתבוסתם בקרב טירת צבי תקפו את משמר העמק בסיוע ארטילריה.  במערכה זו כבר נטלו כוחות מגדוד דרור שחשו לסייע למגני הקיבוץ  במערכה. הייתה זו גם מערכה חשובה מבחינת הידע והניסיון שנצבר בחטיבה בהכרת דרך פעולתם של הכוחות הערבים התוקפים. בטרם הסתיימה מערכה זו התלקחה החזית בטבריה. קומץ לוחמי גדוד ברק וכמה מגנים מאנשי טבריה שישבו יחד נצורים ברובע היהודי במשך מספר שבועות הם שקבעו בסופו של דבר את גורל העיר בכך שלא פינו את הרובע. טבריה על פרבריה והכפרים הערבים שבסביבה נכבשה על ידי גדוד זה ב 18 לאפריל 1948 , בשלב השני למלחמה ובכך הביא בנוסף לשחרורה גם להסרת האיום המתמיד לניתוק הגליל המזרחי , שבירת רוחם של ערביי הסביבה ויצירת נקודת מוצא למלחמת תנופה בטיהור השטחים הפנימיים של מרחב החטיבה. הניסיון לכבוש את צמח ב 23 לאפריל נכשל כתוצאה מהתערבות הבריטים אשר ישבו עדיין במשטרת צמח ואילצו את כוחותינו לסגת עם אבדות.

את התקופה הזו שלפני הכרזת העצמאות, מציין עומס של מבצעים בעלי אופי שונה שהחטיבה הייתה חייבת להוציא לפועל עקב בעקבות הגורמים הבאים:

  • הצורך להגן על הדרכים ולנקוט בפעולות תגמול
  • תאריך ה 15 למאי שבו נקבעה הכרזת המדינה יצר לחץ לביצוע פעולות שונות,
  • תהליכי פינוי המצודות והמשטרות הבריטיות וההפתעות שבעקבותיהם ככל שהלך והתקרב מועד סיום המנדט הבריטי בארץ ישראל. הקרבות על נקודות אלה כבר התחולל במלוא עוזו באפריל 1948.

בראשית חודש מאי 1948, התחילה החטיבה בפעולות כיבוש וטיהור במרחב הפנימי שלה על מנת להבטיח את עורף- החזית לקראת הפלישה הצפויה של צבעות ערב במרחב הצפוני. פעולות אלה נקראו גם "תכנית ד". גדוד ברק פתח את הטיהור ב 6/5/48 בהתקפה על סג'רה הערבית ולאחר כישלון התקפת הנגד הערבית הכפר נותר בידנו. בערב אל זבח הושגה המטרה האופרטיבית אך לאחר מכן נאלץ הכח לסגת. בהמשך  נכבשו רמת סירין על כפריה וכוחות החטיבה החלו להטריד את לוביה לקראת כיבושה בהמשך. ב 12/5/48 נפלה בית- שאן לידי החטיבה וכאן גם נלקח שלל רב שהיה חשוב מאד עקב החוסר המתמיד ברובים ובציוד ששרר בחטיבה ובכלל. כוחות גדוד דרור השתלטו על כפרים ערביים בוואדי מילק וב 16/5כבשו את עין-דור ובכך ניתקו את "דרך בורמה הערבית" לנצרת , דרך ואדי בירה. יחידה מגדוד ברק פוצצה שבוע קודם את עיקולי הדרך של כביש אל חמה וגדוד גדעון קיבל הוראה לכבוש את כוכב הירדן.

 

2.2  המערכה על עמק הירדן 

מערך ההגנה של עמק הירדן הוחזק בידי אנשי הישובים וכחות גדוד 12. מחוסר ברירה, הוטל על הגדוד לאבטח גם את אזור סג'רה הר תבור ולכן פלוגה אחת שלו רותקה למשימה זו. לעזרת הגדוד עמדו לוחמים מחטיבת כרמלי ומהפלמ"ח וכן תגבורת מגדוד דרור של גולני.

בין יישובי בקעת כנרות והחזית הסורית הייתה משטרת צמח והעיירה  הגדולה סמח. עוד לפני הפלישה הסורית, בתאריך 27 לאפריל 1948 נטשו הבריטים את משטרת צמח. כח גולני ומגנים מקומיים השתלט על משטרת צמח וערביי סמח ברחו. פלישת הכוחות הערביים החלה אור ליום ה 15/5 בהרעשת עין גב ועמק הירדן ובהפצצות מהאוויר עליהם. עם דמדומי הבוקר תמרן השריון הסורי בפתח ואדי אל חמה, תפס את תל אל קסר (היא תל קציר של היום) והחל לגשש אחר מערך ההגנה בצמח. באותה שעה פתחו הכוחות העירקיים, לאחר שצלחו את מעברות הירדן ליד צינור הנפט בהתקפה על גשר ומשטרת גשר. הנה כי כן, הסתמנו שתי המגמות העיקריות של הצבאות הפולשים: התקדמות סורית בעמק הירדן על מנת לכבוש את טבריה ולכתר את הצפון ומאידך – ניסיון פריצה עירקי בדרום העמק על מנת לחדור לעמק בית שאן מצפונו ואפשרות לאיגוף טריזי לעמק חרוד ולאזור הר תבור. ללגיון הירדני שריכז את כוחותיו להתקפה על ירושלים לא היה חלק במערכה. החזקת צמח ובנין המשטרה על ידי כוחות גדוד ברק ואנשי המשקים נתנה אפשרות להשהות מעט את ההתקדמות הסורית אך אור ליום ה 18 למאי הובקעה חזית זו. שריוני הסורים פרצו בין צמח לשער הגולן . המגנים נאלצו לסגת מהעיירה סמח. הנסיגה שהתנהלה בשטח פתוח לגמרי ונתון לשליטת אש של השריונרים הסורים  גבתה קורבנות רבים. בנין המשטרה נפל אף הוא ונשק רב הלך לאיבוד. שרידי המחלקות נסוגו לדגניות והוחשו תגבורות מהגדוד השלישי של הפלמ"ח. בלילה ההוא, נטשו תושבי מסדה ושער הגולן את יישוביהם ועברו לאפיקים. הסורים השתהו בבניין המשטרה ונערכו מחדש לקראת התקפתם על הדגניות. רווח זמן זה נתן בידי כוחותינו זמן להתבצר ולהתארגן בקווי ההגנה. נשק אוטומטי ומרגמות הובאו מכל האזור. הגיעו גם מספר פיאטים (טנקים קלים) ו 2 תותחים הוצבו בקרבת בית-ירח לחסימת הדרך. עם שחר ה 20/5/48, החלו הסורים בהתקפה רבתי על הדגניות במגמה לפרוץ לכיוון טבריה ויבנאל. המערכה הייתה קשה. האויב תקף בשריוניות ובחיל רגלים גלים גלים ומגיני דגניה הדפו אותם כמעט בגופם במרחק של מטרים ספורים עד עשרות מטרים. פגיעות המגינים ובקבוקי המולוטוב שלהם עשו שמות בתוקפים ובמקרה אחד ,חייל מגולני השליך בקבוק מולוטוב על טנק סורי שכבר היה בשערי דגניה והדליק אותו. הטנק הזה עודנו ניצב היום בשערי הקיבוץ כמזכרת מהקרב ההוא. בצהרים החלו הסורים לסגת ותותחי השדה הראשונים של צה"ל שבדיוק הגיעו בזמן הזה לאחר לחץ כבד של משה דיין על בן גוריון החלו להפגיז מרכס פורייה את הסורים הנסוגים. הנסיגה הפכה לבריחה והפילה בהם חללים רבים. האויב נסוג לתל קסר ולעת ערב כשיצאו המגינים לסייר בשטח הבחינו בעשרות רבות מחללי האויב מוטלים בשטח וכן 5 טנקים ומשוריינים שהושארו על ידם. למחרת נכנסו כוחותינו שוב לצמח, שער הגולן ומסדה ומצאו שהסורים העלו את בתיהם הנטושים באש. בזאת תמה המערכה באזור זה אך התנגשויות הפטרולים המשיכו  עש שנכנסה ההפוגה הראשונה לתוקף.

עין גב וגשר היו מערכות בפני עצמם בהיותם בצפון העמק ובדרומו , וכל ישוב כזה היה מבודד מישובים אחרים. מגיני עין גב עמדו בגבורה רבה בלחץ התקפות והפגזות חוזרות ונישנות והדפו שוב ושוב את התוקפים. בגשר, פוצצו אנשינו ב 15 למאי את גשרי הירדן. קבוצת גשר והמשטרה שהוחזקה על ידי אנשי גדוד ברק הותקפו על ידי כוחות רגלים ושריון עיראקיים שחצו את הירדן במעברה שמדרום לוואדי בירה ותפסו את משלט "הגמל" השולט על הסביבה. מגיני גשר והמשטרה עמדו בהתקפות אלה והדפו אותן. אותו זמן העפילה זרוע שנייה של חיל רגלים עיראקי לכוכב הירדן כדי לאבטח את שליטתם על מעברי העמקים וואדי בירה. אלא שכאן הקדימו אותם אנשי גדוד גדעון (13) שתפסו יום קודם את הכפר והפתיעו במכת פתאום את הכח העולה לכיוון המשלט. האויב נסוג למטה כשהוא משאיר עשרות נפגעים ונשק רב. ההתקפות המשולבות על גשר ורמת כוכב נמשכו כשבוע ונשברו. משלט ה"גמל" נכבש בחזרה על ידי לוחמי גדוד ברק  ותותחינו שהוצבו ברמת כוכב פגעו בריכוזי התחמושת והאספקה שהכינו העיראקים בצד המערבי של הירדן. בעקבות זאת הם הונסו חזרה למזרח הירדן. ראוי לציין כי גם טייסת פרימוסים נטלה חלק במערכה זו תוך סיכון רב במציאות של שליטה אווירית מוחלטת של האויב.

הנה כי כן, המערכה על צמח, דגניה עין גב, גשר וכוכב הירדן היו למעשה שלוחות של מערכה אחת. מערכה זו לימדה את כוחותינו הרבה על הרמה הצבאית וכושר הביצוע של חיילי האויב אשר זכו להצלחות בהתחלה רק עקב עדיפותם המספרית וכמויות הנשק שהיו ברשותם. מערכה זו לא רק שהצילה את עמק הירדן מידי פולשים , אלא נתנה ביטחון ואמון רב ביכולת כוחותינו לדבוק במשימה של הגנה ושחרור מקומות נדרשים. הסורים הוכו ויצאו מהמערכה בשן ועין. תוך כדי המערכה, הוקם ואורגן בחטיבה הגדוד הרביעי , גדוד " גורן" שניבנה מוותיקי גדוד דרור ומוותיקי מלחמת העולם שגויסו ב 15 למאי עם הכרזת המדינה. גדוד ברק שנשא בעומס העיקרי במערכה זו ואבדותיו היו  מרובות הוצא למנוחה קצרה והתארגנות בטבריה והועבר  משם לבלפורייה.

 

2.3  כיבוש בית שאן

בית שאן נכבשה במסגרת מבצע גדעון, שבו הוטלה משימה כיבוש העיר והכפרים הסובבים אותה על גדוד 13 – הוא גדוד גדעון. במסגרת הכנות הבריטים לסיום שלטון המנדט בארץ, הם פינו בהדרגה מחנות ונקודות משטרה שהיו חיוניות תמיד והיה צורך לתפוס או לכבוש אותן במידה ונמסרו לערבים. בבית שאן הבריטים הודיעו שימסרו את מחנה חיל הספר הנמצא מצפון לתחנת הרכבת שאותו אכלסו לידי היהודים ואת תחנת המשטרה שבפתח העיר לידי הערבים. בנוסף ל 2 נקודות חשובות אלה שבהן היה צורך לשלוט, חשוב היה גם שתל אל חוסון, הוא מיקומה של בית שאן העתיקה השולט על העיר יהיה בידנו. לכוחותינו נודעו תאריך ושעת הפינוי והיה צורך להיערך בהתאם.

  להלן נתונה מפת הקרב סביב בית שאן:

       

ציור 2:  מפת אזורי הקרבות סביב בית שאן.

 

גדוד גדעון ואנשי משקים בסביבה רוכזו בשדה נחום ב 28/4/48. באותו יום עזבו הבריטים ואנו נכנסנו למחנה הספר. הערבים נכנסו לתחנת המשטרה תוך יריות "פנטזיה" של שמחה. כמה ימים לאחר מכן נאחזו כוחותינו גם בתחנת הרכבת מאחר והיא הבטיחה את הדרך בצורה יעילה וכן שולטת במידת מה על עמדות הערבים סביב לעיר. כל אותו זמן לא נורתה אף ירייה כיוון ששדות הערבים ושדותינו היו קרובים זה לזה באותה מידה ועונת הקציר הייתה כך שהיה מעין הסכם של "שמור לי ושמור לך". נראה היה שמספר תנועות איום שלנו החרידו את ערביי בית-שאן שדרשו עזרה ותגבורת מג'נין בו שכנה מפקדת האזור. הלך הרוח שהיה בעיר ופחד התושבים הכשירו את הכנת כיבושה. לגדוד ניתנה פקודה להכין מבצע כזה.

הגדוד הכיל אז מגויסים חדשים מן הערים חסרי ניסיון קרבי והאימון שקיבלו היה מינימלי. על כן הוא התבסס על אנשי המשקים. המבצע היה אמור להוות טבילת אש ראשונה לחיילים החדשים. שיקולי הפעולה אם כן היו זהירים. כמות הנשק שעמדה לרשות הגדוד לא סיפקה אפילו את הצרכים הזעומים אך מטה החטיבה הבטיח למלא את החסר. תגבורת באנשים לא ניתן היה לקבל כיוון שהיו מרותקים לגזרות פעולה אחרות אבל הובטח שיתופן של שתי מחלקות נוספת מן הכח הנפתי, דהיינו שהיה כפוף למפקדת האזור כולו. בשלב הראשון הוחלט על כיבוש הכפרים והתילים המקיפים את בית-שאן וחסימה לכיוון דרום על מנת למנוע מתגבורת שתגיע אולי מכיוון יריחו להצטרף אל המערכה. שיקול דומה היה בהגברת הכח ששהה בתחנת הרכבת, שאמור היה לחסום תגבורות מכיוון ג'נין. בסיס היציאה לפלוגה שפעלה מדרום לעיר היה בעין הנציב. ב 9/5/48 , תפסו  הכוחות את תל אל מלחה, תל מנשיה והגשר הרומי וגרמו להפסקת הקציר בשדות הערבים. מחלקת נוטרים שהובאה כתגבורת תפסה את חירבת ג'ורג' קזמה וחסמה את הגישה לעיר מדרום מערב.

ב 10/5/48 יצאו יחידות הפעולה מעין הנציב לכיבוש הכפרים אשרייה ופרואנה מדרום לעיר. הכוחות  עלו תחילה על אשרפייה ונתקלו באש חלשה. הכח המגן נסוג לפרואנה. בהמשך התקדם הכח לשם ולאחר קרב קצר שיתק את ההתנגדות גם מכפר זה ופרץ אליו. בסריקות התגלה כפר ריק , הערבים נטשו אותו וברחו די מהר. חבלני היחידות פוצצו את בתי הכפר ומחלקה אחת הושארה במקום. העובדה ששלב זה בפעולה הכוללת הסתיים ללא נפגעים נסך בטחון בקרב הלוחמים ואמונה ביכולותיהם. השלב הבא היה כיבוש תל חוסון החולש על העיר. בשלב זה נדחה כיבוש המשטרה כיוון שהצריך ריכוז כל הכוחות והוחלט להשאיר אותו לשלב מאוחר יותר. כיבוש התל הוטל על הסמג"ד עמנואל ברשי שנע עם שתי מחלקות. לאחר ירי על התל בפגזי דוידקה ומרגמות הסתערו המחלקות עליו וכעבור כחצי שעה הוא נכבש. לאחר מכן פתחו עמדות הערים שבעיר באש על התל ואחד הלוחמים נפגע. מפקד הגדוד יפה, החליט שהגיע הרגע לכבוש את העיר אך קיבל תשובה שלילית מצד המפקדה הצפונית של ההגנה. יפה, הערמומי שרכש את הניסיון והמיומנויות הקרביות שלו  מאוד וינגייט, החליט על מבצע הטעייה. הוא דאג שיביאו צינורות השקיה ארוכים מהאזור והם הוצבו באזור תחנת הרכבת תחת רשתות הסוואה ועורר את הרושם מרחוק שאלה תותחי שדה. רכבי הגדוד נסעו כל הלילה מתל יוסף לשדה נחום באורות מלאים וחזרו באורות כבויים. מצג זה נועד להרשים את הערבים כאילו זורמות כל הלילה תגבורות אל הכח היהודי והוא מונה לוחמים רבים. ב 12 למאי הסכימו נכבדי הערבים לנהל משא ומתן על כניעה גם כי נוכחו שאף אחד לא חש לעזרתם. הכניעה הייתה ללא תנאי וב 13/5 נכנסו לוחמי גדוד גדעון , הניפו את דגל ישראל, אספו כמויות גדולות של נשק ותחמושת וגרשו את הערבים מהעיר מחשש לשיתוף פעולה שלהם עם הפולשים ממדינות ערב.

 

2.4   שחרור הגלבוע וצומת מגידו והקרב במבואות ג'נין

הגלבוע

בציור 3 מסומנים הכפרים אותם כבש גדוד 13 בדרך לשחרור רכס הגלבוע:

  ציור 3:  מפת אזורי הקרבות בגלבוע

 

בשוך קרב עמק הירדן נסבה הדעת ליתר נקודות התורפה של המרחב החטיבתי. זרעין, המשיכה להטריד ולאיים על התחבורה לעמק המזרחי. כפר גדול זה שקיבוץ יזרעאל יושב כיום על אדמותיו, שלט באש על כביש עפולה ג'נין ועפולה בית שאן. עוד בתקופת מאורעות המרד הערבי הגדול התנכלו אנשי הכפר לתחבורה היהודית באזור. הוא היה העמדה הקדומנית ביותר של האויב אשר בקדקוד "המשולש" הצפוני (מקורו של המונח משולש לציון אזור בעל אוכלוסייה ערבית הוא מהמונחים "המשולש הגדול" שציין בימי המנדט הבריטי את התחום שבין הערים שכם, ג'נין וטול כרם להבדיל מ "המשולש הקטן" שהיה בכרמל באזור ג'בע ועין עז'אל). נוסף לערכו הטקטי, הוא עשוי היה לשמש כבסיס נוח וקרש קפיצה חשוב לפעולת אויב בכיוון צפון ובמיוחד לכיוון עפולה. הכפר פונה מיושביו האזרחיים ואכלס חיילים מצבא ההצלה של קאוקג'י שנכנסו אליו בראשית המלחמה. מטרתו העיקרית של הכח הייתה לנתק את התחבורה העברית אל העמק וממנו. בתחילה הסתפקו בפעולות הטרדה של צליפה על הכביש ועל העובדים בשדות, פיצוץ גשרים ומובילי מים ,שדידת מכוניות ופעם גם רצחו נוסעי מונית שעברה שם. בתקופת המלחמה הם שיתקו למעשה לגמרי את התחבורה בשעות היום. היה ברור לכל, כי הכרח הוא לחסל את הכפר הזה שהיה טריז אויב בלב העמק. הסכנה גברה במיוחד לאחר שהצבא העיראקי שנסוג מעמק הירדן נכנס ליישובי המשולש והגיע עד מוקייבלה שלמרגלות הגלבוע. הפלמ"ח ניסה לכבוש את הכפר ב 23/4/48 אך נכשל. לאחר כישלון זה הוחלט להטיל את המשימה על גדוד גדעון. לצורך כך הובטחו לנו שני תותחי 65 מ"מ ופלוגה נוספת מגדוד ברק. הכח הפורץ העיקרי תוכנן לתקוף מדרום מערב. כח אחר תוכנן לכבוש את המשלט שהגן על הכפר והיה ממוקם צפונית מערבית לו. כח שלישי גדול, הוקצה לחסימת כביש ג'נין מחשש לתגבורות. כח נוסף שנועד להטעיה אמור היה לצאת  מכפר יחזקאל. ממש רגע לפני היציאה הוברר שתותחי ה 65 מ"מ הוקצו בדחיפות למקום אחר ולא יגיעו ומהפלוגה של גדוד ברק תגיע רק מחלקה. זה לא הוסיף למורל של הכח אבל כבר לא היה זמן לעצור והכוחות יצאו לדרך כשברשותם תותחי 20 מ"מ ומרגמות 81 מ"מ. תוכנית הקרב התנהלה כפי שנקבע. החלה הרעשת הכפר ודי מהר הבחינו הלוחמים שההתנגדות ממנו די חלשה. בשלב מסוים חדלה ההרעשה כדי לאפשר לכח הפורץ להסתער. הפריצה לכפר הייתה מהירה  ושאר הכח שהיה ברתק והפגיז את הכפר עלה במהירות וסייע בהשתלטות. חבלנים פוצצו את בתי הכפר והוא הוקף בגדר תיל. היה ברור שהאויב יגיב בהתקפת נגד. בשעות המוקדמות של הבוקר שלמחרת החלה הפגזת תותחים מסביבות מוקייבלה ואחר כך הופיעו מספר משוריינים ואחריהם כח רגלי. אנשינו פגעו בהם וגרמו להם אבדות כבדות. הם נסוגו תוך ירי של התותחים שלנו עליהם מה שגרם להם נזק גדול יותר. הופיעו גם מפציצים של האויב שהטילו פצצות מבלי לגרום נזק. כיבוש זרעין המריץ את הכח הכובש . עם כניסתו אל הכפר התגלה לעיניו כל השטח לכיוון ג'נין.

למחרת, עלו כוחותינו על מזאר שהייתה ממוקמת על פסגת הר גיבורים וממנו ניתן היה לחלוש על מרחבים גדולים. היה חשש שהעיראקים עשויים להשתמש בכפר כעמדת תצפית לכן היה חיוני לכבוש אותו. כהקדמה לכך גורשו תושבי הכפר נוריס ששכן בגיא לרגלי מזאר.  בצהרים הגיעו תותחי השדה שהובטחו עוד קודם והם הרעישו את מזאר וגם אלה החליטו לנטוש את כפרם. בליל ה 30/5/48 נתפסה מזאר על ידי שתי מחלקות שעלו מצד פרדסי עין-חרוד. תצפית ממזאר הוכיחה לכוחות, שאפשר יהיה להבריח גם את הכפרים המצויים מדרום לרכס אף שהמרחק אליהם היה רב. ממזאר פתחו הכוחות באש מקלעים אל ערבונה וסנדלה ואש זו נתנה את אותותיה. הערבים הפסיקו את קצירם ונפוצו לכל עבר ואנשינו נכנסו אל כפרים אלה והשתלטו עליהם ללא קרב.

 

אזור צומת מגידו

להלן מפת הקרבות באזור צומת מגידו:

ציור 4: מפת הקרבות באזור צומת מגידו

  

הקרב לכיבוש מגידו ומשטרת לג'ון (כיום בית הסהר מגידו) היה "הקרב הנשכח" של החטיבה. יתכן שהסיבה שהקרב כאן היה קצר יחסית ואולי בגלל העובדה שהחטיבה הייתה טרודה באותה עת בסיומה של מערכה גדולה בעמק הירדן שהאפילה בהקיפה ובחומרתה על קרב זה. אך חשיבותו האסטרטגית של מקום זה אינה מצדיקה את השכחה הזו.

מגידו ולג'ון, השוכנים בפתחו הצפוני מזרחי של ואדי ערה הם המשלטים הטבעיים שבפתח העמק, על הדרך הראשית המחברת אותו עם שפלת החוף. היאחזותנו בהם פרושו הרחקת הסכנה ליישובי העמק מכיוון זה. בנוסף, מאחר ושלטנו על פתח הוואדי בצד המערבי, המשמעות היא שכיבוש משלטים אלה יקנה לנו שליטה על הוואדי כולו ואכן זה נפל לידינו בסופו של דבר ללא קרב. מגידו הייתה מאז ומתמיד זירת קרב לכל צבא שעבר לאורך הארץ מדרום לצפון או להפך. במרבית המקרים היה זה קרב בין שני צבאות שאחד מהם החזיק בפתח הגיא וניסה למנוע מהצבא השני את המעבר בו. הקרב השתלטות הכוחות היה הפעם בעל אופי שונה: כיבושם בא כפעולת מנע על מנת שבשלב מאוחר יותר יחסום את האויב וימנע ממנו ניסיון לפרוץ צפונה דרך הוואדי.  דבר זה בא לידי ביטוי בגודל הכוחות ובדרכי הגישה וההתקרבות של כוחותינו התוקפים. ענין תפיסת מגידו וכיבוש משטרת לג'ון העסיק את החטיבה בעודה בראשיתה והושקעו בכך מחשבה וארגון רב. כשחיל ההצלה של קאוקג'י נהדף בקרבות משמר העמק, הוא נסוג תחילה לכפר מנסי, ששכן בין מגידו למדרך עוז של היום. חשיבות כיבוש האזור עלתה שוב על הפרק בזמן זה אך לא היו מספיק כוחות לבצע זאת. גם הפלישה הסורית דחתה לתקופה מסוימת את המבצע שכן מטה החטיבה נאלץ להעביר תגבורות גם מגזרה זו לעמק הירדן. עם כיבושה של זרעין בגלבוע ב 28/5/48 הוחלט למרות הלחץ בו היו נתונים הכוחות בכל הגזרות לכבוש במהירות את מגידו ולג'ון ולייצב בכך את הקו הרצוי באגף הדרומי מערבי של עמק ג'נין.

קו ההגנה של האויב באזור רמות מנשה ואדי ערה התבסס על רכסי הגבעות שהגנו על הכפר מנסי ומגידו ממזרח ועל משלטים גבוהים שאבטחו את משטרת לג'ון מצד צפון ומערב. נקודות המפתח ובסיסי הכוחות היו במגידו , בכפר לג'ון ובבניין המשטרה. כל השטח שבין משמר העמק ועין השופט לבין אזור זה היה שטח הפקר.  מחוסר ציוד כוחות מספיקים לא נתבסס ערך כוחותינו על מבני קרקע שיכלו להקנות שליטה וביטחון ועל כן הייתה תחושה מתמדת שהאויב יפרוץ לכיוון חיפה או לכיוון עפולה והאזור הסמוך לה. ברור היה שעל מנת לסכל איום זה יש להשתלט על צומת הכבישים וואדי ערה – עפולה – ג'נין. תל מגידו ומשטרת לג'ון היו עמדות מפתח לשליטה על הצומת. לפני הפעולה הוטל על פלוגה ב של גדוד "דרור" , שבסיסה היה במשמר העמק לערוך סיור באזור על מנת לעמוד על הערכות האויב. לפלוגה שאך זה קמה מטירונים חסרי אימון וניסיון קרבי הייתה זו פעילות  בכוחות של מחלקה אחת ופחות מכך. בסוף מאי 1948, ניתנה הפקודה לגדוד "דרור" לערוך את כוחותיו לכיבוש מגידו ומשטרת לג'ון.

תכנית ההתקפה כללה שני שלבים:

  • תפיסת תל אל אסמר (גבעת יאשיהו בימינו) והמשלט בנ.ג. 323 שממערב על מנת לבלום התקפות נגד שיכולות לנתק את הדרך ממשמר העמק למגידו
  • התקפה עם שחר, תוך ניצול ההצלחה הקודמת על משטרת לג'ון והמשלט החולש עליה מדרום.

לרשות הכח עמדו 2 תותחי 65 מ"מ  וכן טור משוריין שכלל כמה כלים וטנק שלל סורי מסוג ראנו. אלה אמורים היו לנוע מכביש הסרגל ולגדיל את הרושם של עצמת הכוחות התוקפים.

בליל ה 30/5 יצא הכח מעין השופט בטור ממונע ובאורות כבויים על דרכי עפר עד כופריין ומשם החלו הסיירים הנעים בראש להוביל.  ההתקדמות הייתה איטית ועברה ליד משלטים נטושים שאך לא מזמן התנהלו עליהם קרבות בעת המערכה על משמר העמק. בשעות הלילה המאוחרות נתקלה מחלקת החוד בכמה אנשי אויב ויפזרה אותם. מרגע זה השקט הופר והיה צורך לפעול מהר. מחלקה מגדוד ברק שתגברה את הכח פנתה לעבר נ.ג. 323 , מטרתה הייתה לכבוש אותו ולהבטיח את האגפים והעורף משם. אחר כך חלק מהכח עלה על תל אל אסמר והתפתח שם קרב מטווחים קצרים כשהתוקפים משליכים גם רימונים. עם שחר ניתנה פקודה לחלק אחר של הכח התוקף לעלות על תל מגידו. על תל זה עלו טובי הלוחמים אבל האויב נס ממנו ולאחר זמן לא רב דווח בקשר כי התל בידי כוחותינו. עוד כוחות חברו לכח זה והתפרסו על התל לאבטחה. האויב התאושש במהירות והחל לתקוף את נ.ג. 323 ואת תל אל אסמר.  המגנים נאלצו לסגת למאחז גבוה יותר והניסו משם את התוקפים חזרה. אחר הצהרים פסקה האש בגזרה זו כשכוחותינו נשארים בעמדותיהם. מכיוון ג'נין הגיעה שיירת תגבורת  של הערבים שהתקדמה לעבר לג'ון תוך הפגזת תותחים.  אז החלה לנוע השיירה המשוריינת של כוחותינו מכיוון כביש הסרגל.  במקביל ניתנה פקודה למחלקות נוספות לכבוש את מבנה המשטרה. התותחים שברשותנו החלו בפעולת ריכוך בניין המשטרה בתוספת אש שנורתה מהטור המשוריין שלנו שהתקדם לעבר הצומת. שריוני האויב נסוגו מעט והתפרסו אל השטח הפתוח במטרה לתקוף את כוחותינו. בינתיים שתי המחלקות הפורצות הסתערו בשטח חשוף לעבר המשטרה בחיפוי מסיבי של כוחותינו. אנשים נפגעו ונפלו אך ההסתערות לא נבלמה. אנשינו פרצו בעזרת מטען את הגדר הראשונה ואחר כך את דלת המבנה כשתוך כדי כך הכח העיראקי שמתקרב מכיוון ג'נין מרעיש קשות את המבנה.  אבל הכח הפורץ נכנס פנימה והשתלט על הבניין. האויב פתח בהתקפת נגד שנהדפה על ידי איש התותחים והמרגמות של כוחותינו. הוא תקף שוב בחמת זעם את הבניין אך נהדף שוב על ידי המגנים ואש הסיוע. עם רדת החשיכה שכך הקרב וכל היעדים נשארו בידי כוחותינו. מאוחר בלילה הגיעו אנשי יחידת החבלה ולאחר קבלת הוראות יצאו לכיוון הכפר זבובה בואכה ג'נין. בדרך עלה מפקדם על מוקש ונהרג. עם בוקר הגיעו יחידות חטיבת כרמלי והחליפו את הלוחמים התשושים של גולני שחזרו לבסיסם.

 

הקרב במבואות ג'נין

משנכבשה חיפה נפרצה הדרך לגליל המערבי, נלכדה עכו וכוחות בעלי ניסיון קרבי מעולה ורוח טובה ונועזה נשתחררו לפעולה בגזרות אחרות. לאחר שיקולים רבים הוחלט בעצה אחת עם המטה הכללי לנוע לעבר המשולש הערבי ולהכות בחודו הצפוני על ידי כיבוש העיר ג'נין, מרכז גדול וחשוב של כוחות האויב. תוך כדי כך תוכננה מכה גם על החוד המערבי – טול כרם. כיבוש ג'נין עצמה תוכנן לחטיבת כרמלי. כוחות חטיבת גולני תוכננו לכבוש משלטים בפאתי העיר ואת זה עשו בהצלחה. הם סללו בכך את הדרך לכוחות האחרים במערכה על ג'נין. אלא האויב תקף התקפת נגד עם כוחות רבים ובסופו של דבר נאלצו כוחות כרמלי לסגת מהעיר. לאחר מכן, בקרבות עשרת הימים , ב 9 וב 12 ליולי פתחו העיראקים בהתקפה משולבת על כוחות גולני ששהו במשלטים מחוץ לעיר ואילצו אותם לסגת לאזור הגלבוע הנח יותר להגנה. לאחר הסכם שביתת הנשק הוזז הגבול מעט דרומה והכפרים סנדלה ומקייבלה נכללו בתחומי המדינה. בקטע זה מתואר חלקה של החטיבה בכיבוש המשלטים שבפאתי העיר ג'נין.

להלן מפת תנועת כוחות גולני בגלבוע וההמשך לאזור ג'נין

ציור 5: תנועת כוחות גולני בגלבוע ובמבואות ג'נין. סמלי החטיבה ממוקמים בנקודות שנכבשו

 

ב 1 ביוני 48, לאחר כיבוש הגלבוע, נכנסו כוחות גולני (גדוד גדעון) לסנדלה ללא התנגדות. מטה הגדוד התקדם לכפר זה וחלק מהכח התבקש להמשיך ולכבוש את ג'למה ואת עראנה. כח אחר קיבל הוראה להמשיך ולכבוש את מחנה מוקייבלה והכפר עצמו. בשעות הלילה המאוחרות נכבשה מוקייבלה ללא התנגדות וכן ג'למה ועראנה. מטה הגדוד עבר למוקייבלה. במקום לא היו חפירות או שוחות מהמוכן. לקראת בוקר, שיפרו הלוחמים את עמדותיהם במידת מה כהכנה להתקפת הנגד שתגיע. ואכן עם אור היום החלה הפגזת תותחים עיראקיים וכן זוהתה תנועת 3 משוריינים בעלי תותחים עליהם. אלה התקרבו לג'למה וירו לכל האזור. בשעה 9:00 בערך גברה הפגזת האויב ומטוסי חיל האוויר העיראקי השתתפו בהפצצה על מחנה מוקייבלה שהופגז גם מן הקרקע אך אלה לא גרמו נזק של ממש. העיראקים ארגנו פלוגת חי"ר להתקפת נגד על מחנה זה בסיוע מרגמות 3 מ"מ. את גבעות עראנה תפסו חיילים וצלפו על כוחותינו בג'למה. העיראקים התקדמו באיטיות ולפנות ערב הגיעו אל מול מוקייבלה. הכפר היה ריק מכוחותינו  שתפסו עמדות באגפים וכאשר השיירה העיראקית התקרבה הפתיעו אותם באש חזקה שפגעה בחלק מהם. מכיוון שהחשיכה כבר הייתה קרובה נסוגו העיראקים לג'נין.

ג'נין העיר שוכנת בתוך גיא עמוק בין הרים. מצפון נשקף עמק ג'נין רחב הידיים ומעבר לו עמק יזרעאל והרי הגליל התחתון. מכל שאר העברים סוגרים עליה הרים. הרוצה לאבטח את העיר ולשלוט עליה צריך לכבוש את ההרים הסוגרים עליה כטבעת. לקראת הלילה , משפסקה ההפגזה ועמה התקפות הנגד של האויב , החל ביצוע השלב השני של המערכה על ג'נין, הוא שלב ההשתלטות על המשלטים שמעליה. המכשול שהפריד בין כוחות גולני לעיר היו שני משלטים שהגנו על העיר כ 2 ק"מ מצפון לה. לא הרחק, מדרום למשלטים אלה עובר וואדי חרובה אשר מעליו, על פני הכביש נטוי היה גשר שנשמר על ידי כוחות עיראקיים ומחסומי מוקשים. על כוחות גולני הוטל לכבוש משלטים אלה בעוד שיחידות כרמלי היו צריכות לנוע בתנועת מלקחיים ולהשתלט על משלטים הנמצאים מדרום לעיר. הכוחות שתוכננו לכבוש את המשלטים מצפון היו מותשות ביותר. לאחר לילה של תנועה וכיבוש כפרים עמדו יום שלם בפני צליפות בלתי פוסקות. האספקה גם היא לא הצליחה להגיע לכוחות באותו יום. היה קשה להניע את האנשים לפעולה במצב זה אך לא הייתה ברירה. בחצות יצאו שתי היחידות של גדוד גדעון לייעדן לכיבוש המשלטים צפון. הפלוגה שנעה לכיוון המשלט המערבי הגיעה ראשונה והפתיעה את האויב כשעלתה על המשלט מכיוון דרום מערב. הכח הסתער על העמדות שנטשו מהר על ידי החיילים העיראקיים והבודדים שנלחמו נהרגו. לאחר כחצי שעה טוהר כל המשלט ומיד הועלו לשם אספקה וחומרי ביצורים. הפלוגה שיועדה לכבוש את המשלט המזרחי הגיעה אליו כשעה לאחר מכן והשתלטה עליו ללא התנגדות. אך כשהאיר הבוקר התברר כי במקום קיימת עמדה נוספת מבוצרת  בקצה הדרומי מערבי שלא היה ידוע עליה קודם. מעמדה זו נפתחה אש ממכונת ירייה על אנשינו וכמה מהם נפגעו. המפקדים השתלטו חיש מהר על האנשים ופרצו על העמדה תוך השלכת רימונים. הייתה זו ההתנגדות הרצינית ביותר שבה נתקלו אנשינו בכיבוש שני המשלטים. באותה שעה החל להתקדם לכיוון טור משוריין שלנו  ואחרוני המגנים העיראקיים שוכנעו כנראה כי הקרב אבוד ונמלטו. המחסום היחיד נותר הגשר על ואדי חרובה. אמנם מראש הוקצב כח מיוחד לכיבושו אך בסופו של דבר לא היה צורך בו וזאת עקב טעות בלתי מכוונת מצד כוחותינו. משאית שלנו עמוסת תחמושת ביצורים ואספקה טעתה בדרך ובמקום לעלות למשלטים שנכבשו המשיכה לכיוון הגשר. הערבים חשבו תחילה כי זו משאית שלהם וגם הנהג שלנו לא הבחין בטעות עד שממש התקרב אל הגשר. אז נפתחה אש על הרכב. זה כבר היה מאוחר להסתובב ובמקום זאת הוא והחיילים שאבטחו אותו קפצו מהמשאית ונמלט לאחור. הערבים שראו את החיילים בורחים היו משוכנעים שמדבור במשאית עמוסה בחומרי נפץ לפיצוץ הגשר והיא עלולה להתפוצץ בכל רגע. הם לא נגשו לבדו אותה ונמלטו גם הם וכך נכבש הגשר ללא קרב.

מכאן ואילך נשארו כוחות גולני על המשלטים שבמבואות העיר וכוחות כרמלי יצאו לכבוש אותה.

 

2.5  קרבות סג'רה

2.5.1   רקע

המושבה סג'רה (כיום אילניה) ממוקמת סמוך למחלף גולני של היום, אז "צומת מסכנה" (על שם חורבת משכנא הנמצאת כיום בתחום מוזיאון גולני). צומת דרכים חשוב זה והשליטה בו דרבנו את הערבים לנסות לכבוש אותה. ביחד עם החסימה על הכביש היורד מהצומת  לטבריה (כביש נצרת טבריה) שבוצעה על ידי ערביי לוביה, הם יכלו בכך להשיג שליטה על המעבר העיקרי לגליל העליון המזרחי ולנתק אותו משאר הישוב. המושבה הייתה מוקפת בישובים עוינים משלושה כיוונים: במזרח לוביה, בצפון הכוחות שישבו בטורעאן ובמערב על ידי שבט הזבחים ויותר רחוק עין מאהיל , כפר כנה ורכס נצרת. רק לכיוון דרום גבלה בבית קשת ובבית הספר החקלאי כדורי ורק אזור זה חיבר אותה דרומה לכיוון עפולה והמרכז.

                                                        ציור 6:  מפת קרבות כוחות גולני בגליל התחתון

 

הגליל התחתון באזור הזה היה מושב יחסית בדלילות ולפני אירועי הקרבות על סג'רה אפשר לציין מספר אירועים קשים שהובילו להכרה כי המערכה על האזור כולו בלתי נמנעת וחשובה ביותר :

  • כבר בשלבים הראשונים של מלחמת השחרור התנכלו ערביי לוביה לשיירות היהודים על הכביש לטבריה וממנה. ב 24/2/48 התפתח קרב קשה בין לוחמי לוביה ושיירת נוטרים יהודית ומאז למעשה נחסם הכביש לתנועת יהודים.
  • התנכלויות של ערביי הסביבה שהפכו למעשה יום יום הן בצליפות מכל העמדות מסביב ועל התחבורה בכבישים. בין אלה האירועים הבולטים:

      ** 19 בינואר 48 – נרצח חבר עין דור בעת שעבד בשדה

      ** פוצץ הגשר על נחל תבור סמוך לדבורייה על מנת להקשות על תנועת היהודים.

     ** רבו ההתנכלויות לתנועה כך שכל שיירה הייתה חייבת להיות מאובטחת על ידי נוטרים.

     כתוצאה מכל אלה הוחלט לתקוף את הכנופיות במטות שלהם , בכפרים עין מאהיל וכפר כנא. בעקבותיהם התפתח קרב בית קשת.

     בין אלה שהטרידו את בית קשת וסג'רה היה שבט הזביחים שהתיישבו בגבעות שהב שממערב לבית קשת בסוף המאה ה 19. הם היו עוינים ליהודים, תקפו מידי       פעם יהודים וגנבו ציוד מבית קשת וכפר תבור. עוד בימי המרד הערבי הגדול הם תקפו רכבים של יהודים ורצחו בין היתר את אחד מתושבי כפר תבור.

  • קרבות מקדימים לקרב בית קשת:

קרב עין מאהיל

בכפר כנא ובעין מאהיל שכנו מפקדות הכנופיות הערביות בהטרידו את אזור בית קשת וסג'רה. בעין מאהיל הם סרו למרותו של אזרח גרמני שנודע בשם מקס. ב 7/3/48 ערך כח מגדוד ברק התקפה על מפקדה זו, שהצליחה. במקום נותרו 10 הרוגים ערבים. הצלחת התקפה זו עודדה את הכוחות לצאת להתקפות נוספות.

קרב כפר כנא

ב 11/3/1948 יצא כח של החטיבה לפשיטה על מפקדתו של אבו איברהים, מפקד הכנופיות באזור. הערבים היו מוכנים והכח התגלה מבעוד מועד. התפתח קרב קשה והכח התוקף נאלץ לסגת תוך כדי כך שהוא מתגבר על חסימת הדרך על ידי האויב וגם נושא אתו הרוג ושמונה פצועים. כישלון ההתקפה על כפר כנא הגביר את ביטחונם של הערבים ובמיוחד של אלה מערב זביח ששכנו על הגבעות מערבית לבית-קשת.

קרב בית קשת

ב 16/3/48 יצאה כיתה של 8 חיילים בפיקודו של עלי בן צבי (בנו של נשיא המדינה השני יצחק בן צבי) לסייר בגבעות שממערב לבית קשת, שבהן ממוקם הקיבוץ כיום. אנשי שבט הזביח טמנו להם מארב והרגו את כולם, למעט לוחם אחד שהצליח להגיע לשער הקובוץ בחזרה. מייד אוגן כח של גולני שנשלח לחלץ את הגופות. הקרב הקשה נמשך כל היום. מזג האוויר היה גשום והקשה על הלחימה וההתקדמות. לבסוף נאלץ הכח לסגת עם שלושה הרוגים ופצועים רבים. הגופות נשארו אצל הזביחים. בסופו של דבר בהתערבות הבריטים הוחזרו הגופות והסתבר שהזביחים התעללו בהן.

ב 24/3/48 תקפו ערבים רכב יהודי שהגיע מכיוון יבנאל ליד הגשר ההרוס שעל התבור. בירי זה נהרגו זיוה נתן ורות רבינוב בנות קיבוץ גבת שחזרו מקורס קשר ביבנאל. כתוצאה מכך התארגן מידית כח מההגנה שכבש ופוצץ את בתי הבדואים בקרבת הגשר והשתלט עליהם על מנת להבטיח את התנועה בכביש. לאור כל האמור לעיל, הוחלט להפטר פעם אחת ולתמיד מהזביחים במיוחד כשהלך והתקרב מועד יציאת הבריטים מארץ ישראל.

 

2.5.2  ההתקפה על סג'רה הערבית ועל הזביחים

סג'רה הערבית שבתיה הקיצוניים נגעו ממש בבתי סג'רה היהודית הייתה מוגנת היטב. בנוסף ללוחמים בני המקום חנו בכפר גם כוחות מתנדבים מבחוץ. בנוסף, שבט הזביחים היה מפוזר על השלוחות ממערב שהיווה קו הגנה טבעי מצוין בפני כל חדירה של הכוחות שלנו לכיוון נצרת. לפעולה זו גויסו מעבר לאנשי גדוד ברק גם יחידות מיישובי הגליל התחתון ומקי עמק הירדן. חלק מהאנשים לא התאימו לפעולה הן מפאת גילם והן בגלל שלא היו מאומנים וגם התחמושת לא הספיקה. לא לכולם גם היה חגור כי גם הציוד לא הספיק לכולם. בשעות הלילה נערכו הכוחות בנקודות השונות ועם שחר החלה ההתקפה. תוך הסתערות עזה נכבשה סג'רה הערבית. האויב נמלט והשאיר עשרות הרוגים. הכוחות שתקפו את שבט א זבח, הצליחו אף הם להפתיע אותם כליל ורבים מהם נמלטו לעבור דבורייה ונצרת כשלכוחותינו לא היו נפגעים כלל. כח חסימה שתוכנן מראש ריתק באש את הגבעות סמוך ללוביה ומנע הגעת תגבורת מכפר גדול זה לעזרת האויב שהותקף בסג'רה. בסביבות השעה 8 בבוקר, התפתחה התקפת נגד בעל סג'רה הערבית. התוקפים באו מכפר כנא וטורעאן והיו עדיפים בהרבה במספרם על המגזינים שזה עתה נאחזו בשטח שכבשו. הקרב היה ממושך וקשה ולאחר שעות ארוכות נסוגו כוחותינו אל המשלטים המזרחיים של הכפר ומשם המשיכו לרתק באש את כוחות האויב. סג'רה הערבית נהפכה לשטח הפקר הנתון באש משני הצדדים. עם לילה נסוגו כוחות האויב וחזרו לנקודת מוצאם ואילו כוחותינו שבו ותפסו את העמדות שכבשו קודם לכן בכפר ובסביבתו. כוחות שניסו לצאת מלוביה על מנת לסייע לאויב נתקלו באש חזקה של מחלקת החסימה ויצאו באבדות רבות. לאחר כמה ניסיונות שבו וצלפו מהעמדות הקיצוניות של הכפר לעבר המושבה ועמדות המחלקה אך כיבוש סג'רה הערבית הפך לעובדה מוגמרת. לא כן התפתחו הדברים בגזרת הזביחים. עם השגת משימות הפשיטה נתנו הוראות בקשר לסגת מן השטח מאחר ולא הייתה כל תכלית בהישארות בשטחים שקשה להתגונן בהם מהתקפה. למרות הקריאות לסגת התמהמהה הנסיגה. אנשים שחלקם לא היה מאומן ולא היה ממושמע פשטו בבתים למטרת ביזה. מפקדי הכוחות לא הצליחו להשתלט על האנשים ולהוציאם בזמן. כוחות אויב בעצמה של כשתי פלוגות פתח בהתקפת נגד מכיוון גבעות כפר כנא השולטות על שטחי שבט הזבח וגם מהאגף הדרומי, מכיוון דבורייה. מספר אנשים נפגעו והניסיונות להוציאם משם עלה בעוד קורבנות ופצועים. מספר הנפגעים הלך ורב. נסיגה משטח פתוח כזה כמוה כהתאבדות ולכן הוחלט להחזיק מעמד עד החשיכה במספר עמדות.  כוחותינו נאלצו לסגת מתוך שטח גבעי המכיל סלעים ושיחים רבים אל שטח פתוח החסר מחסות ואש נתכה עליו מכל עבר. התחמושת הלכה ואזלה ואפילו אווירון פרימוס אחד הוזעק כשעליו עלה אחד מהלוחמים מצויד במקלע על מנת לסייע מהאוויר. הנסיגה הייתה איטית וקשה תוך סיוע האווירון כשהאויב מתקדם כל העת. המחיר ששולם בעקבות ההתפרקות שבאה לאחר הכיבוש הראשון היה כבד. הכוחות נסוגו לכיוון בית קשת אך היה הכרח להזעיק את המחלקה שהטרידה את לוביה לעזרה ואלה הגיעו וירו אש מכונות ירייה ומרגמה לכך בלמו את כוחות האויב המתקדמים. בתי החולים התמלאו בנפגעים מהזביחים שכבר לא חזרו לכפרם והשטח שבשליטתם נותר ריק כשמידי פעם החזיקו בו יחידות קטנות לשם תצפית. כשסוכמה הפעולה המסקנה הייתה שהמטרה הושגה באבדות שאינן מוצדקות שבאו מרמת האימון וממשמעת לקויה. מאוחר יותר התבררה משמעותן האמתית של תוצאות קרב זה והשפעתן לגבי הגליל התחתון ועמק הירדן עם הפלישה ב 15 למאי.

 

2.5.3  הגנת סג'רה

קרבות סג'רה שתוארו בסעיף הקודם התרחשו טרם הכרזת המדינה. לאחר ה 15 למאי, התחדשו הקרבות בכל הארץ עם פלישת כוחות צבאות ערב. בשבועיים הראשונים עסקו כוחותינו בבלימה ולאחר מכן עברה אליהם היזמה בהדרגה והם החלו ליזום, לתקוף ולשחרר. ב 10/6/48 הוכרזה הפוגה בהסכמת הצדדים הלוחמים. זו נוצלה להתארגנות צבאית הדדית והקרבות התחדשו שוב ב 10/7/48. יום לפני כן כבר פתחו כוחות ערבים גדולים בהתקפה על משלטי סג'רה. כאן המקום להזכיר נקודה חשובה: כאשר השתלט הכפר לוביה על כביש בין נצרת לטבריה, הופנתה כל התנועה לכביש יבנאל ולסג'רה נסעו אך מכוניות צבאיות בודדות. לו היו נופלים משלטי סג'רה בידי האויב , היה נחשפת בקעת יבנאל בפני משורייני האויב וכל התחבורה מהמרכז לעמק הירדן , לטבריה צפונה הייתה מאוימת. לכן הושקעו כוחות ומאמצים רבים בלחימה על משלטים אלה שמוקמו על גבעות סלעים וטרשים שגובהם כ 150 מטר בממוצע. האויב הסתער עליהם בחמת זעם ולא חסך בדם. חזית סג'רה נקראת "המשלט המערבי" , זה החולש מסג'רה צפונה ומערבה. נפילתו פרושה אובדן סג'רה. גם דם חיילנו לא נחסך שם ובמספר התקפות נגד האויב הסתער על המשלט המערבי יום יום.

גדוד "ברק" שקיבל עליו את הפריסה במשלטי סג'רה וההגנה עליה קיבל את משימתו באיחור רב מאד. למעשה הוא קיבל את הגזרה ימים אחדים לפני תום ההפוגה הראשונה וחידוש הקרבות. הם נוצלו להתבצרות חפוזה , לפיזור מוקשים סמוך לשלושת  המשלטים שהגנו על סג'רה: הצפוני, החולש על כביש נצרת לוביה (לביא) כשמולו במרחק כ 150 מטר היה משלט ערבי המערבי, החולש סג'רה הערבית ועל המושבה סג'רה היהודית כאחד. ממולו היו: מצפון במרחק של כ 300 מטר משלט ערבי שנקרא "גבעת טורעאן", ממערב משלט ערבי המכונה "משלט התירס" . כלפי כיוון זה הגן המשלט על כ 50 מטר בלבד ומשם התחילה בקעה המכוסה עצי זית המהווה שטח מת כלפי היושבים במשלט הזה. המשלט הדרומי – תפקידו היה מניעת כיתור המושבה מצד דרום ומערב, ריתוק המשלטים הקדומניים (הדרומיים) של לוביה וכן ריתוק האויב ביחס לניסיונות התקדמות מכיוון מזרח אל המושבה.

כוחותינו הוצבו במשלטים וכן בחוות סג'רה עצמה. המשלט הצפוני נועד לרתק באש את המשלטים הערביים החולשים על הכביש הראשי. בחווה עצמה הוצבו מכונות ירייה ומקלעים שתפקידם היה לרתק את משלט גבעת טורעאן לחסימת המעבר מהן אל השטח המת שמתחת למשלט המערבי. כוחות האויב בעת ההתקפה מנו כ 800 לוחמים, מיעוטם כפריים מהאזור ורובם מאנשי "צבא השחרור" של קאוקג'י. לרשותם עמדו 8 משוריינים עם צריח ו 3 מהם צוידו בתותחים 37 מ"מ. כמו כן היו להם 6 משורייני זחל פתוחים. לרשותם עמדה גם סוללת ארטילריה בעלת 4 תותחים שהוצבה על רכס עילבון . בשלושת המשלטים שלו החזיק האויב מספר בלתי ידוע של מרגמות מכונות ירייה וכן פעלו ממנו צלפים. כמות הנשק ואיכותו , כמו גם מספר הלוחמים שלהם עלו על אלה שלנו בהרבה אך כוחותינו נלחמו על משלטי סג'רה בכל כוחם והחזיקו מעמד. עמוד הבא מוצג אזור המשלטים.

                                                                                  ציור 7:  המשלטים באזור סג'רה

 

9/7/1948

ההפוגה הראשונה הסתיימה וכוחותינו ניסו ליטול יזמה בגזרה. הוחלט לנסות לכבוש את משלט המשטרה ומשלט גבעת טורעאן. כח ראשון שלנו שיצא בחשיכה הגיע מעורף האויב וכבש את היעד תוך גרימת אבדות לערבים שחלקם נסוגו למשלט גבעת טורעאן. משם נתכה על כוחותינו אש חזקה שמנעה המשך התקדמות. בנוסף, ניסו הערבים להסתער על כמה פעמים בקבוצות שונות על משלט המשטרה הכבוש ולא נתנו בכך שהות לכח ששהה שם להתארגן ולהתבצר. היו אלה חיילים סורים סדירים – בכיסי ההרוגים נמצאו תעודות החייל שלהם. אור הבוקר מצא את כוחותינו בלתי מחופרים בשוחות רובאיות רדודות. עם שחר החל האויב להמטיר אש כבדה וכן הפגזה ממרגמות 81 מ"מ. בשעות הצהרים הסתער כח בן חמש מחלקות של האויב על משלט המשטרה. בשעה 16:30 היו לאנשי המשלט 2 הרוגים ו 4 פצועים ולחץ הכוחות המסתערים גבר. הם נאלצו לסגת מהמשלט. הערבים חשבו לנצל את המצב ולכבוש כבר באותה הזדמנות את המשלט הצפוני אך הסתערותם נהדפה במכת נגד שהונחתה על ידי מחלקת הקומנדו של הכח היהודי תוך גרימת אבדות כבדות לאויב. בשעה 19:00 החיש האויב תגבורת נוספת לאזור ב 4 משאיות שבאו מנצרת. שני משוריינים החלו להפגיז את המשלטים בתותחים.

עוד באותו לילה נכנסה פלוגה יהודית לכפר סבת בגרשה את שרידי הערבים בטרם ייהפך כפר זה למשלט דרומי של לוביה. בנוסף הייתה בכפר סכנה פוטנציאלית לאגף המזרחי של סג'רה וכן האחזקה בו מנעה פריצה מכיוון לוביה אל כפר קמא.  ואכן, מלוביה הטרידו את התחבורה בכניסה המזרחית לסג'רה על ידי אש מרגמות אך לא היו נפגעים. באותו זמן תפס האויב את טירת עגל שממוקמת כ 300 מטר בלבד מהכניסה למושבה. בלילה יצאו כוחותינו לגרש אותו משם ומצאו את המקום נטוש. הונחו שם מוקשים וכן כוונה לשם הפגזה שלנו על מנת למנוע מהאויב לחזור למקום זה.

10/7/1948

כבר בשעה 05:30 הסתערו כ 300 מאנשי האויב על המשלט המערבי. הם נצלו את השטח המת שקיים למרגלותיו והגיעו עד כ 30 מטר מהעמדות של כוחותינו ותוך כדי כך רותקו שאר העמדות והמשלטים באש מרגמות ותותחים. המסתערים נהדפו באש מקלעים. מיד אחר כך נעו משורייני האויב בכביש המגיע למושבה מצפון אך נהדפו על ידי אש מרגמות ומקלעים אל השטחים המתים שמעבר למשלטי האויב. יש לציין את השימוש היעיל בנשק חודר שריון שעשו כוחותינו בקרב זה. באותו יום הטרידה אש כוחותינו את הכביש עלבון – נצרת ושיירה של האויב שהגיעה מעלבון חזרה לכפר. בשעה 19:00 הסתער האויב שנית על המשלט המערבי הפעם בכח של כ 120 איש כשהוא מסתייע ב 4 רכבי זחל פתוח המצוידות במקלעים. האויב הצליח לתפוס 3 עמדות  במשלט המערבי אך שוב הדפה אותו מחלקת הקומנדו תוך כדי שהיא גורמת לו אבדות. האויב נסוג והצליח לקחת את הנשקים אבל השאיר שריונית תקועה. שלוש העמדות נתפסו בחזרה על ידי כוחותינו. באותו יום היו לנו 5 הרוגים ו 15 פצועים.

באותו לילה יצאו כוחותינו לתקוף את משלטי האויב אך עקב ההסתערות הערבית הם יצאו מאוחר מדי ובסופו של דבר  המשימה לא בוצעה. 6 מאנשינו נפצעו, 5 נעדרו ולמחרת נמצאו הרוגים, 2 הצליחו לשוב חזרה למשלט. חבלני כוחותינו ניסו תחת אש חזקה להעביר את הרכב שהותירו הערבים בשטח אל המשלטים שלנו , הכל תחת אש חזקה. משלא עלה הדבר בידיהם פוצצו אותו.

11/7/1948

כוחותינו המשיכו להטריד את התחבורה הערבית בכביש נצרת. האויב שוב קיבל תגבורת ופתח בהסתערות על המשלט המערבי בשעה 19:30. הוא השתלט זמנית על 3 העמדות במשלט המערבי  אך ההתקפה נהדפה והאויב נסוג. 3 מאנשינו נהרגו.  בלילה הניחו אנשינו מוקשים בשטח המת שלפני המוצב המערבי.

12/7/1948

ביום הזה ריכז האויב מאמץ בגזרה מתוך צפייה להגיע להכרעה. הוא התחיל בהפגזה כבדה על המשלט המערבי בתותחי 75 מ"מ. המסתערים הראשונים עלו על שדה המוקשים. אלה שבאו אחריהם המשיכו בהסתערות. מחלקת הקומנדו שהוכנה מראש לאפשרות כזו הגיעה באיגוף, הסתערה על האויב בקרבות פנים אל פנים והניסה אותו תוך כדי כך שהוא סובל מאבדות כבדות.

על קווי הרכס המשתרעים בין עין-מהל – ג'בל סיך – גבעת הקרן הקיימת ועד סמוך לסג'רה נראו באותה שעה ריכוזים גדולים של ערבים, ככל הנראה כפריים שרוכזו לקראת ניסיון פריצה למשלטים, כ 300 איש. נראה היה שבעזרתם התכוון האויב לאגף את סג'רה מדרום ולכתרה. על מנת למנוע את ניתוק הכביש צומת גולני כפר תבור תפסה פלוגה של הגדוד את מטע הזיתים סמוך לבית-קשת וכן מטע זיתים מדרום לסג'רה. הערבים צלפו עליהם מן הגבעות. ריכוז האויב בין הר תבור לסג'רה ממערב התקדם במקצת אך מכונת ירייה שהוצבה בבית קשת מנעה מהם להתקדם. כמו כן נעשו ניסיונות של משוריינים ערביים לנוע על הכביש מצפון לסג'רה ובשבילים המוליכים אליה בשטח. סמוך ל 17:45 ניכרה עייפות במחנה האויב. החזית נשתתקה וריכוזי הערבים שעל הגבעות נראו חוזרים לעין מהל.

בשעה 19:00 הגיעו לכוחותינו כלי נשק ארטילריים ראשונים  והוחל ב"ניכוי" הגבעות  דרומית מערבית לסג'רה מכוחות אויב. תוצאות פעולה זו לא אחרו לבוא. נכונותם להגיח ולהתקדם פחתה וגם פחת משמעותית הרצון להתכנס בריכוזים. גם בקרב אנשינו ניכרה עייפות גדולה רובם לא ישנו כ 78 שעות ורמת הזהירות והדריכות פחתה. כתוצאה מכך רבים נפצעו מאש צלפים.

13/7/1948

מהבוקר החלו התותחים והמרגמות שלנו להפגיז את עמדות האויב. במשלט "התירס" היו התוצאות הטובות ביותר, האויב נראה בורח משם והמקלעים שבעמדות שלנו עשו בבורחים שמות. לעומת זאת, לא נראו התוצאות במשלט המשטרה שהיה מוסתר. האויב ניסה פעמים אחדות להתקרב אל משלטינו בכוחות של 70 – 100 איש אך לאחר גילויים על ידי התצפיתנים שלנו נפתחה לעברם אש יעילה שפיזרה אותם. ניסיון של משוריין ערבי שנע מצומת גולני להגיע מהכביש אל פתח המושבה נתקל באש המרגמות הבינוניות ונהדף. כמו כן נעשו ניסיונות מצג משוריינים להגיע על השבילים מכיוון טורעאן אך אלה נתקלו באש ארטילרית.  ב 17:30 ריכז האויב כוחות ניכרים בחורשה צפונית מערבית לסג'רה אך אש ארטילרית פיזרה אותם. ביום הזה יש לציין גם את העזרה של "טייסת הגליל" שהפציצה את הערבים מהאוויר ככל שיכלה וגם תרמה רבות בהפצצות לילה על ריכוזיו.

14/7/1948

יום של ניסיון אחרון נואש של כוחותיו של קאוקג'י לפרוץ בגזרת סג'רה. בבוקר קיבל האויב תגבורת ובשעות הצהרים ערך הסתערות ראשונה תוך הרעשה בתותחים כבדים. הערבים ניסו להסתער משני כיוונים. בנוסף, הופיעו לראשונה מטוסי אויב  והפציצו את המשלט המערבי. בשעה 15:00 נעה שיירה משוריינת של האויב על הכביש מצומת גולני אל המושבה. שלושה מהם הצליחו על ידי ירידה לשטח לעקוף את המחסום, פרצו לטירת עגל ומשם הגיעו עד פתח המושבה. בגלל קלקול שהיה אצל כוחותינו בקשר לא פעלו בזמן הזה יחידות המרגמות להפגזה על אזור זה. בזמן הזה הותקף גם המשלט המערבי. כאשר תקלת הקשר תוקנה והתותחנים הופעלו מחדש נסוג שריון האויב. חיל הרגלים שלו ניסה באותו יום 8 פעמים לפרוץ למשלטינו ובשעה 23:30 ניסה גם התקפת לילה. אנשיו עלו על מוקשים וחלק מאנשיו הגיעו עד לטווח זריקת רימון מעמדותינו אך הם נהדפו. בלילה יצאה מחלקת הקומנדו לפוצץ את גשר ואדי סלימה על מנת לנתק את הדרך בין מרראר לעילבון אך מטרה זו לא הושגה. עוד קודם לכן, אחר הצהרים התברר כי משלטי האויב ריקים. בשעה 23:00 פתחו תותחינו בהרעשת כפרי הסביבה , לוביה, טורען, עין מהל וחרבת מסכנה. הפגיעות היו מדויקות ובעין מהל פרצה שריפה. חיל האוויר שלנו הפציץ אף הוא. הערבים מצדם הפגיזו את אזור סג'רה אך העליונות הארטילרית שלנו הלכה וגברה בין היתר עקב נכונות של הפיקוד להעתיק את מקום עמדות הירי ולקרבן אל המטרות.

16/7/1948

ביום הזה חיפש האויב מגע בפעם האחרונה עם מגני סג'רה. בשעה 13:00 קרבו שניים ממשורייניו  אל המחסום הכביש המוביל מצומת גולני למושבה תוך הרעשה מתותחים שהיו עליו. הם נהדפו באש ארטילריה. סביר להניח שמטרתם הייתה מניעת כביש עלבון על ידינו שהיה כביש הנסיגה היחיד שלהם לעבר נצרת. באותו זמן יצאה קבוצת משוריינים מטורען והתקרבה דרך הוואדי 3 ק"מ מערבית לסג'רה ולבסוף הופיעה מול המשלט הדרומי לכאורה על מנת לחדור לסג'רה הערבית. טיווח ארטילרי גם כאן הועיל לסילוקו המהיר של כח זה. בשעה 13:00 גם החלה בריחת רכבים המונית על כביש נצרת עילבון אשר הוטרדה באש כוחותינו. בין היתר נפגע רכבו של סגנו של קאוקג'י.  בכביש דבוריי העולה להר תבור ניכרה תנועת כפריים שברחו מהכפר להר עצמו. מכונת ירייה שהוצבה בביה"ס כדורי הפסיקה תנועה זו. בשעה 18:00 פתח האויב באש חזקה ממשלט המשטרה אך הושתק על ידי אש ארטילרית. גם התקפה של האויב הייתה בגדר ניסיון מניעה מכוחותינו להתקדמות של כוחותינו שנראתה לאויב אפשרית בשלב הזה ולמען חיפוי על נסיגתו. האויב קיבל בשלב זה פקודה לא לסגת מלוביה ולא מנצרת. עוד באותו לילה פתחו כוחותינו בהרעשה כבדה על לוביה וחרבת מסכנה ונענו באש אוטומטית כבדה מלוביה אך זו גרמה לאויב לבזבז כמות רבה של תחמושת שהייתה קריטית בשלב מאורח יותר.