רגע לפני סיום כהונתו, שלושה קצינים ששירתו לצד רב-אלוף גדי איזנקוט מספרים על דמותו של הרמטכ"ל ה-21 של צה"ל. "היה לו כלל מאוד מרשים, הוא היה אומר 'כישלונות – אני מסביר, הצלחות – המפקדים למטה', והוא לא רק אמר את זה, אלא גם הקפיד לעשות את זה"

שקד גבאי, מערכת "במחנה" | 09.01.2019

כשהיה ילד צעיר באילת, לא תיאר לעצמו רא"ל גדי איזנקוט שיעמוד בראש צבא ההגנה לישראל. גם כשהיה קצין צעיר במלחמת לבנון הראשונה, בה החליף את מפקד פלוגה א' בגדוד 51, שנפצע בקרב על הבופור, לא שיווה לעצמו שיהפוך לרמטכ"ל. למעשה, כשנה לאחר המלחמה, הוא אף פשט את מדיו והשתחרר מצה"ל. "הקצינים הכי טובים הם אלה שמתלבטים, אלה שבודקים האם זה מתאים להם. קצין טוב מבצע כל תפקיד כאילו הוא תפקידו האחרון ולא מנסה רק להגיע לתפקיד הבא. הייתי רוצה לראות יותר קצינים כאלה בצה"ל – אלה קצינים שבאמת מתאימים לקריירה צבאית", משתף אל"ם (מיל') אריה (קופר) רגב, שהיה מ"פ בגדוד 51, כשאיזנקוט שירת תחתיו כמ"מ ב-1981.

באדיבות ארכיון צה"ל ומערכת הביטחון

אך איזנקוט לא בילה זמן רב מידי מחוץ לצה"ל. ארבעה חודשים בלבד חלפו מאז שחרורו ועד שפנה אליו אלוף אילן בירן, מפקד בה"ד 1 דאז, בבקשה שיחזור לשירות קבע כמ"פ צוערים בקורס. "גולני היא חטיבת לוחמים שלא ממיינת את לוחמיה ומשום כך היא חייבת לגדל קצונה מאוד איכותית כדי שהיא תהפוך את כל החיילים שמגיעים אליה לחיילים הכי טובים ומקצועיים שיש.

באותה תקופה, חיפשתי אחר הקצינים המתאימים למשימה הזו בדיוק, וגדי היה אחד מהם", מספר אלוף (מיל') אילן בירן. משם, הדרך למעלה המשיכה להיסלל. בין השנים 1999-1997, שירת רא"ל איזנקוט כמח"ט גולני, לאחר שביצע תפקידים שונים בחטיבה, ביניהם מפקד גדוד 13 וסמח"ט גולני, ומחוצה לה – ביניהם מפקד חטיבת המילואים כרמלי ומח"ט אפרים.

"גדי מעולם לא חיכה לדרגה הבאה. כשהיה מזכיר צבאי של ראש הממשלה דאז אהוד ברק, הוא ביקש במפורש להיות מפקד אוגדת מילואים משוריינת כי הוא לא עשה את 'הפרק' הזה. הוא לא רצה לדלג על שלבים בדרך למעלה. הוא היה אז בדרגת תת-אלוף ובחר ללכת במסלול הבונה והיציב שנותן לו את כל היכולות הלכה למעשה", מסביר אלוף (מיל') בירן. אל"ם (בדימוס) יובל בזק, ששירת בעבר תחת פיקודו של רא"ל איזנקוט ומכהן כיום כראש המעבדה התפיסתית של צה"ל מוסיף "האמונה והביטחון בעצמו מאפשרים לו לא לאבד את דרכו ולא להתרגש מרוחות חולפות. גדי ענייני, ומעולם לא התעסק בתככים ובפוליטיקות".

אל"ם במיל', יובל בזק

אל"ם במיל', אריה (קופר) רגב

אלוף במיל', אילן בירן. צילום: עמית שעל

עשה את הדרגות

רא"ל איזנקוט התגייס בנובמבר 1978 לגדוד 51 בחטיבת גולני. לאחר מסלול הכשרתו ללוחם, הוא המשיך לקורס מ"כים, ואחריו – לקורס קצינים. בהמשך, חזר לגולני כמ"מ בגדוד 51. "גדי היה קצין לדוגמה ולמופת שפעל בעצמאות והיה ניתן לסמוך עליו, הן בפן המבצעי והן בפן הטיפול בפרט. המחלקה שלו הייתה לא קלה, הרבה חיילים הגיעו עם בעיות ת"ש, חלקם אף באו ממשפחות הרוסות, והוא סייע וטיפל בכל, תוך אימון המחלקה והפיכתה ללוחמת וערוכה לכל משימה", מספר אל"ם (מיל') (קופר) רגב.

"בדרגות האלה קשה מאוד לנבא מי יהיה רמטכ"ל אבל מסתכלים על הפוטנציאל לדרגות הבאות – ואין ספק שאת היסודות ניתן היה לזהות אצל גדי. בגולני של אותם ימים, היה קשה להרשים את החיילים. האישיות הייתה זו שהרוויחה את הכבוד של החיילים. הדרגות לא עשו את הבן אדם, הבן אדם עשה את הדרגות, וגדי בהחלט עשה את הדרגות", הוא משחזר. "תמיד כשמגיע מפקד חדש למחלקה, החיילים בודקים עד איפה אפשר למתוח את הגבולות איתו. כך קרה גם במקרה של גדי. באחת ההשכמות, חלק מהחיילים לא יצאו החוצה. הוא נכנס לאוהל המחלקה והפך את המיטה של החייל הכי בעייתי. מיד אחר-כך כולם יצאו החוצה ובזה הסתיים הסיפור. מרגע זה והלאה גדי היה המנהיג של המחלקה".

באדיבות יעקב קיסוס

שנות ה-80, שנים לא פשוטות בלחימה בלבנון ובאזור יהודה ושומרון, היו רצופות מקרים של מרידות בפלוגות בחטיבת גולני – אתגר שהמפקדים היו צריכים להתמודד עמו. "אחד הדברים שמאפיינים את גדי וניתן לראות אותם אצלו עד היום זה הנושא של אחריות המפקדים לנורמות התנהגות. אני זוכר את גדי חוזר כמו מנטרה על הנושא הזה – משמעת בשגרה תקבע הצלחה בקרב. הוא חזר ואמר שמי שאחראי על כך הם המפקדים, ואני חושב שזה מלווה את הגישה הפיקודית שלו עד היום", מספר אל"ם (בדימוס) בזק.

"הוא הבין את הקשר בין הנורמות לבין היכולות המבצעיות ואת חוסר האפשרות לנתק בין השניים – מפקד שלא ידאג לנורמות ההתנהגות, המבצעיות והערכיות שלו ושל חייליו – חייליו לא יפעלו באופן הרצוי והאידאלי בשעת מבחן. גם הנושא של התנכלות ותיקים לחיילים צעירים היה נושא שהרבה מפקדים התעלמו ממנו, אבל אצל גדי לא היה אירוע כזה שלא תוחקר, ואם מפקדים או חיילים היו צריכים להיענש הם נענשו. קרה גם שמ"פ הודח בגלל מרד שהיה באחריותו". אלוף (מיל') בירן, שאחד מתפקידיו היה מח"ט גולני בתחילת שנות ה-80, זוכר גם הוא את ימיה של החטיבה בשנים אלו.

בעבר, בגלל שבגולני היו כל-כך הרבה חיילים מכל-כך הרבה מוצאים, היינו מתלוצצים שאת שיעורי הנשק בגולני תרגמו שבעה חיילים לשבע שפות. היום כשאני חושב על כך אני צוחק, אבל זה באמת היה אתגר ענק. על המפקדים נדרש לא רק ללמד את החיילים להיות חיילים אלא גם ליצור ביניהם דבק. גדי הגיע מאילת, שאז, לא כמו היום, הייתה עיר מעט זנוחה. הוא לא גדל עם כפית זהב בפה, ואני חושב שהעובדה הזו אפשרה לו להיות מפקד טוב יותר. הישגיו והצלחותיו הם כולם ככולם מעשי ידיו".

באדיבות יעקב קיסוס

לא מדבר פוליטיקה

נדמה כי כל אדם המתאר את דמותו של הרמטכ"ל, פותח תחילה בביטוי "מים שקטים חודרים עמוק". "הוא אמנם מדבר מעט אבל בעשייה, הוא אחד המפקדים המרשימים ביותר שיש", מגלה אל"ם (בדימוס) בזק. "גדי הוא קצין שהוביל בעוצמה השותקת שלו, ומבחינת עשייה הוא נדיר ביותר", מחזק אלוף (מיל') בירן. "היחס לאנשים, הדוגמה האישית והשקט הנפשי שהתבטא בקור הרוח שלו – אלו הדברים שבלטו בו. הוא לא היה מתעצבן, צועק או נכנס ללחץ. תמיד הוביל את המחלקה בקור רוח ובשקט", מסכם אל"ם (מיל') (קופר) רגב.

"אני מסתכל עליו מהצד ותמיד מתרשם. בסוף, גם הסביבה הצבאית חשופה לפוליטיקה, והוא גם חטף וספג, אך כושר האיפוק שלו בעיניי ראוי להערצה", משתף אל"ם בדימוס בזק. "אני חושב שהוא הרמטכ"ל הכי פחות פוליטי והכי פחות בתקשורת שהיה לפחות ב-50 השנה האחרונות. הוא עסק בעשייה – דאג הרבה לחיילים ולאנשי הקבע ופעל לשיפור תנאי השירות שלהם. יש לו הצלחה רבה בכך יחד עם כל הדברים האחרים שאנחנו לא יודעים, אבל אני בטוח שגם אותם הוא עשה בצורה טובה מאוד", אומר אל"ם (מיל') (קופר) רגב. ואכן, הרמטכ"ל היוצא ידוע בהופעותיו המעטות בתקשורת. "גדי הוא אדם שלם, לא מוחצן. הוא מאוד ייחודי בתחום הזה – אין מימינו ומשמאלו תקשורת ואנשי יחסי ציבור. כשהוא מתראיין זה בגלל צורך, לא בגלל דלקת בקרום האגו", אומר אלוף (מיל') בירן.

"ביום הראשון שלי בתפקיד מח"ט שכם היה פיגוע בגזרה ונהרג הרבש"ץ (רכז הביטחון השוטף הצבאי) של היישוב איתמר. גדי, שכיהן אז כמפקד אוגדת איו"ש, היה אחד מהראשונים שהתייצב שם ואחרי שהאירוע והתחקור נגמרו הוא אמר לי 'אני מטפל בתקשורת'", משחזר אל"ם (בדימוס) בזק. "היה לו כלל מאוד מרשים, הוא היה אומר 'כישלונות – אני מסביר, הצלחות – המפקדים למטה', והוא לא רק אמר את זה, אלא גם הקפיד לעשות את זה. בכל כישלון מבצעי מי שעמד ונתן הסברים זה היה גדי, ובכל הצלחה מבצעית מי שעמד בפרונט היו המג"דים והמח"טים. לדעתי, זו גדלות רוח שהיא נדירה בתקופתנו".

עושה סדר

בשנת 2003 מונה איזנקוט למפקד אוגדת איו"ש. באותם ימים, האינתיפאדה השנייה הייתה בשיאה. פיגועי התאבדות, הפרות סדר אלימות ומהומות הסלימו את הסכסוך הישראלי-פלסטיני לרמה שלא נראתה זה עשרות שנים. אותה תקופה, אל"ם (בדימוס) בזק שירת כמח"ט שומרון והיה כפוף לו. "זו הייתה תקופה מאוד רגישה עבור תפקיד כמו מאו"ג איו"ש. אחד הדברים המשמעותיים ביותר הוא האופן שבו גדי הצליח להביא את דרך המחשבה והתפיסה המבצעית שלו לכלל מימוש. זהו האתגר המרכזי של מפקד, בוודאי במציאות מורכבת כמו שהתקיימה באיו"ש – לקחת את המצב הקשה הזה ולפשט אותו לתהליכים מבצעיים ולהנחיות ברורות, שיורדות לשטח".

רא"ל איזנקוט, כך מעיד אל"ם (בדימוס) בזק, ניסה גם לרדת לעומק המניעים של המפגעים. "פעם הוא סיפר לנו שהוא נפגש עם מבוקשים. הוא הקשיב להם וניסה להבין את הלך המחשבה שלהם כדי לדעת איך נכון לפעול באופן אפקטיבי מולם. גדי חזר עם תובנה חדה – הם לא חוששים מאף-16, הם חוששים מהחיילים שמגיעים אליהם הביתה, ואחד הדברים הראשונים שגדי עשה זה לבסס את כל הלחימה על מגע ישיר – הוא הוציא החוצה את הטנקים, והלוחמים החלו לפעול במבצעים סביב השעון, באופן קרוב וישיר, כדי להגיע למבוקשים וליצור איתם מגע בבתיהם ובסביבת חייהם", הוא נזכר. "לגדי היה חלק משמעותי מאוד ביכולת שלנו להביס את הטרור, להוריד את רף הלהבות ולהחזיר את השקט באינתיפאדה השנייה".

באזור מורכב כמו יהודה ושומרון, עולות סיטואציות סבוכות למדי. בתפקידו כמאו"ג איו"ש וגם בהמשך כרמטכ"ל, היה על רא"ל איזנקוט למצוא את דרך הפעולה המיטבית בשטח כה רגיש. "הסיטואציות האלה הן לא פשוטות והיכולת לנצח ולהישאר בני אדם תלויה ביכולת לייצר מערכת איזונים וריסונים. זו דרישה לא פשוטה אבל הכרחית. קודם כל, צריך להגן ולשמור על החיילים שלנו. אני חושב שגדי הבין את זה בצורה הכי עמוקה שיש וידע גם לשדר את זה למפקדים שתחתיו. בקדנציה שלו כרמטכ"ל תקפו אותו בעניין הזה, היו שאמרו שהוא מתון מידי, אבל מי שבאמת מבין באיזור יודע שהרעיונות וההבנה שלו בנושא הרבה יותר עמוקים מאשר הדיון הציבורי השטוח בנושאים הללו", אומר אל"ם (בדימוס) בזק.

אין שטיקים, אין שטויות

לכל אורך שירותו הצבאי, פעל הרמטכ"ל איזנקוט לקידום וייעול האימונים בצה"ל. ואכן, במסגרת התוכנית הרב-שנתית (תר"ש) "גדעון" שפורסמה בשנת 2015, הנחה הרמטכ"ל על תגבור גרף האימונים ומעבר חטיבות חיל הרגלים (חי"ר) למחזוריות של 17 שבועות אימון לכל 17 שבועות של תעסוקה מבצעית. כמו כן, הוא הקצה לתוכנית האימונים משאבים רבים, וזאת לשם חיזוק המוכנות לחירום.

"גדי מאמין מאוד באימונים מדמים וקשים שמביאים את המציאות כמה שיותר קרוב למצב האמת", מספר אל"ם (בדימוס) בזק אשר שירת, בין היתר, כמפקד פלוגת החבלה וההנדסה (פלחה"ן) הכפוף לאיזנקוט, ששירת כסמח"ט גולני דאז. "הזיכרון המרכזי שלי מתקופה זו הוא תרגיל שגדי בנה לנו, תרגיל מאתגר ומשמעותי, שדרכו הכרתי את גדי, את דרישותיו המקצועיות ואת דרך עבודתו. כקצין צעיר זה עורר בי המון השראה".

אל"ם (בדימוס) בזק לא לבד. קצינים רבים ששירתו לצד איזנקוט מעידים כי השפיע עליהם לטובה. "גדי מעולם לא שכח מאיפה הוא בא ולא שכח את האנשים שהכיר בדרך. הוא תמיד שמח לפגוש את הלוחמים שהיו איתו בתחילת דרכו ולשוחח עימם", אומר אל"ם (מיל') (קופר) רגב. גם את העיר בה גדל, אילת, והתיכון בו למד – רא"ל איזנקוט לא שכח. הוא הגיע לבקר שם והרצה מספר פעמים בפני תלמידים בשכבות י"א וי"ב לקראת גיוסם לצה"ל. "הוא התקדם בזכות הכישורים והאנושיות שלו, כלומר זה שהוא מסתכל על אנשים בגובה בעיניים, לא מתנשא ומגיע כדי לעשות את כל העבודה הדרושה למען ביטחון ישראל והמדינה", מסכם אל"ם (מיל') (קופר) רגב.

"הוא היה מאוד בשל לפיקוד מההתחלה. מבחינת הגישה הפיקודית הוא לא השתנה – יכולתי לפגוש אותו בכל תפקיד ולדעת שהוא יגיע רחוק. הוא ממש תוכו כברו, זה הסיפור. ניתן היה לזהות את הקו הזה ממש מהתקופה שהוא היה סמח"ט", מעיד אל"ם (בדימוס) בזק. "כשאתה מפקד תחת גדי אתה מרגיש בטוח. אתה בטוח ביחסים איתו ובאופן שבו הוא מבין את המציאות, אתה בטוח באופן שבו הוא פועל, אתה פשוט מרגיש בטוח, וזה מפנה אותך לעסוק בעיקר. אין שטיקים, אין שטויות, אתה יכול להתמקד בעיקר כי אתה מבין שיש מישהו אחר שמסוכך עליך ונותן לך את הגב והגיבוי כשצריך. אני חושב שזה הדבר המשמעותי ביותר ועם מפקדים כאלה אפשר להיכנס לתוך האש בלי להסתכל אחורה".