המפה באדיבות OSM

המפה באדיבות OSM

נקודת התחלה: הר צובא, נ.צ. 632436 / 212076 נקודת סיום: הר שמואל, נ.צ.   638019 / 216297 

אורך המקטע: כ 13 ק"מ. מפת סימון שבילים מספר 9: מבואות ירושלים.

במקטע זה אנו צועדים בין ישובים, אתרים ארכאולוגיים ונקודות נוף מרהיבות בלב הרי מבואות ירושלים כשאנו עולים ויורדים לסירוגין ומפנימים את משמעות טופוגרפית פני השטח. הרי ירושלים מהווים אוכף גדול בשדרת ההר, בין הקמר הגבוה של הרי בית אל לקמר הר חברון. שיאו הטופוגרפי של האזור בהר אורה – 842 מ' מעל פני הים (הרי בית אל והר חברון מתנשאים לגובה 1,000 מ' משני עברי האזור). התמונה המורפולוגית הכללית של האזור היא כשל כף יד ואצבעות הנשלחות ממנה: כף היד היא במת הרי ירושלים, עליה יושבת העיר ירושלים וממנה נשלחות אצבעות שלוחות הרריות (שלוחת נבי סמואל – מעלה החמישה, שלוחת נווה אילן, שלוחת צובה, שלוחת שורש, שלוחת נס הרים, שלוחת סנסן). השלוחות הן צרות ובעלות מדרונות תלולים צפונה ודרומה, אך ירידתן מערבה היא בשיפוע מתון למדי. שינוי דרסטי מתרחש בקטע המערבי ביותר של השלוחות כאשר הן נוחתות במדרגת כפיפה גיאולוגית חריפה כלפי השפלה, עד כדי יצירת מצלעות בקטע מן הכפיפה. בין השלוחות מפרידים עמקי נחלים עמוקים ורחבים בעלי מדרונות תלולים: עמק נחל כפירה, נחל כסלון, נחל שורק, נחל רפאים, נחל סנסן ועוד. הגדול בנחלי הרי ירושלים הוא נחל שורק – נחל הנמשך בעמק המתפתל בסדרת נפתולים חרוטים (מיאנדרים) – תופעה ייחודית בסביבה. המסלע בהרי ירושלים הוא בעיקרו של סדרת סלעי גיר, חוואר, קרטון ודולומיט מתקופת הקנומן. בעמקו של נחל כפירה, הצפוני בנחלי הרי ירושלים נחשף הסלע הקדום ביותר באזור: סלע משקעי של גיר מתקופת הקרטיקון התחתון. במדרגת הכפיפה המערבית של הרי ירושלים כלפי השפלה נחשפות תצורות בענה וורדים – סלעי גיר מתקופת הטורון ולרגליה של הכפיפה – סלעי קרטון וצור מתקופת הסנון בהרי ירושלים ריכוז יוצא דופן של מעיינות: כ-100 מעיינות הנובעים מתצורות סלע אחדות באזור. כמעט כל המעיינות הללו משולבים במפעלים חקלאיים קדומים בהרי ירושלים (בתי שלחין). הצומח בחבל ארץ זה מכיל עצי חורש רבים המעניקים צל ובכך מקילים אל על המטיילים הרבים הפוקדים אותו. אזור עמק נחל שורק, נחל סנסן, נחל המערה ושטחים נוספים מכוסים בחורש ים תיכוני שמרכיביו הם חברת האלון המצוי והאלה הא"י, עם עצי קטלב, אלון התולע ואחרים הנלווים לחברת האלון והאלה. שטחים ניכרים בהרי ירושלים מכוסים בחורשות אורנים נטועות (יער הקדושים, שלוחת שורק, רכס רפאים ועוד). גם במקטע זה נחלוף ליד שרידים מתקופות שונות. במיוחד בולטים בנוף שרידי החקלאות הקדומה מתקופת בית שני: טרסות חקלאיות המכסות שטחים ענקיים במדרונות, בתי שלחין הצמודים למעיינות האזור ולידם שרידי ישובים ומתקנים חקלאיים נוספים (כמו למשל בצובא). אתרים צלבניים גדולים (כגון מבצר צובה). אתרים קדומים יותר מן התקופה הישראלית נתגלו במקומות שונים במרחב כגון בחורבת כפר סום, חורבת לבנה, חורבת כסלה ועוד. כן יש באזור אתרי מורשת קרב להנצחת קרבות מלחמת השחרור כמו בקסטל ואתר המביע הזדהות עם קורבנות אירוע מגדלי התאומים ב 2001.

אנו מתחילים בהר צובה (1)  שעליו סיפרנו במקטע הקודם ונעים מזרחה עם השביל. למעשה, אנו הולכים על "אצבע" הררית (כמו זו שהזכרנו קודם) הנמצאת בין נחל כסלון מצפונה ונחל שורק מדרומה. התוואי יורד במתינות כשלפנינו ניתן להבחין בישובים הנמצאים בצד הדרומי של מחלף הראל – מבשרת ציון ומוצא עילית. חצי ימינה, בכיוון דרום מזרח נראית ירושלים כשלפניה בכיוון אלינו רואים את בית זית וכפר שאול. דרומית לנו נראים פיתוליו של נחל שורק שעוד נזכיר אותו בהמשך, אזור אבן ספיר ומעט מאחורינו ודרומית אזור הר איתן. במבשרת ציון, בחלק שמדרום לכביש 1, מתנשא הר מעוז לגובה של 793 מטרים מעל פני הים ועליו מצוי הגן הלאומי קסטל. השביל עובר בשיפוליו הדרומיים ופונה לכיוון דרום מזרח ועובר הלאה צמוד למוצא עילית מדרום. כל המעוניין יכול לסטות לזמן מה מהשביל ולעלות לבקר באתר חשוב זה שעליו התחולל קרב קשה במלחמת השחרור וכיבושו היווה ציון דרך במלחמה זו. לטובת הממשיכים בשביל נספר כאן בקצרה עליו. ראשית, הישוב הצמוד אליו, מעוז ציון נוסד ב 1951 מקומו של הכפר הערבי ההרוס אלקסטל,  ומבשרת ירושלים נוסדה מצפון לכביש ב 1956. שרידי הכפר אלקסטל ששכן באזור פסגת ההר הפכו לאתר הנצחה רחב ידיים שנועד להמחיש את חשיבות המקום בתולדות המלחמה על ירושלים בימי מלחמת העצמאות . המקום מזוהה עם הר עפרון שעל גבול יהודה ובנימין ( יהושע טו , ט ) . בתקופה הרומית הוקם עליו מבצר – קסטלום – ששמר על הדרך לירושלים . על מקומו הוקמה בתקופת הצלבנים המצודה קסטלום בלויר , והיא שמרה על קשר עין עם מצודות צלבניות אחרות בגזרה שממערב לירושלים , כגון קריית יערים , א – נבי סמואל וצובה , והשתלבה במערך ההגנה על המבואות המערביים של ירושלים. על המצודה הזו נבנה הכפר הערבי אלקסטל. ההר הנישא מדרום לכביש הטיל במלחמת העצמאות את חיתתו על נהגי השיירות , מלוויהן ונוסעיהן . מבתי הכפר , שהשתרעו על מדרונות הגבעה שבראשה נותר היום בית בודד , ניתן היה לפגוע בירי נוח מטווח קרוב במשאיות הכבדות המתנהלות במעלה ההר. בית הקפה של הכפר שימש מקום ריכוז לכנופיות מכל האזור . משם היה אפשר לצלוף אל השיירות תוך כדי לגימת קפה . מכאן מובן מדוע היה הקסטל יעדם הראשון של מתכנני מתקפת 'נחשון , ' כראשית אפריל . 1948 הכפר נכבש לראשונה כ 3 באפריל , כחלק ממבצעי ההכנה ל'נחשוך , שהחל ב 6 בחודש . יחידת פלמ"ח בפיקודם של 'רעננה' ( אליהו סלע ) ועוזי נרקיס . שיצאה מקרית ענבים , תפסה את המקום לאתר קרב קצר בלא נפגעים . הוא נמסר ליחידת חי"ש של 'עציוני' ( גדוד 'מוריה , ( ' שספגה בימים הבאים את התקפות הנגד העזות של הערבים . מפקד ערביי מרחב ירושלים , עבד אל קאדר אל חוסייני , שהבין ממש כמו ה'הגנה' את חשיבותו של הקסטל , מיהר לחזור מביקורו בדמשק , כדי לפקד על מאמצי אנשיו לסלק את 'עציוני' מן ההר . במהלך ניסיונות אלה ( ב 8 באפריל , ( וכיוון שלא הכיר את פריסת הכוחות כשטח , נהרג עבד אל קאדר בהיכנסו ( עדיין בחליפת המסע ) עם שניים מאנשיו בלא חשש אל הכפר . התוקפים הערביים , שסברו כי מפקדם הנערץ שבוי בידי היהודים , תקפו את הגבעה שוב ושוב בחמת זעם . אל הכוח , שהיה במצב נואש , נשלחה פלוגה מגדוד הפלמ"ח בקרית ענבים , בפיקודו של נחום אריאלי . הכוח לא הצליח לעכב את נסיגת כוח החי"ש , ולמעשה נאלץ לנהל קרב חילוץ לעצמו ולנסוגים מן הגבעה . כאן ניתנה ההוראה , שהייתה אחר כך לסמל חינוכי בצה"ל — 'הטוראים נסוגים והמפקדים מחפים . ' התוצאות היו אכזריות . כל המפקדים בפלוגתו של נחום אריאלי וכן הוא עצמו נהרגו באותו קרב ( רק מ"כ אחד נותר בחיים ). למחרת , 9 באפריל , עלה שוב הפלמ"ח אל הקסטל . הפעם נכבש המקום בלא קרב , שכן מגיניו הערביים נטשוהו בדרכם להלוות עבד אל קאדר בירושלים . הפעם ניתנה הוראה לפוצץ את בתי הכפר , כדי שלא ישמש עוד מחסה לתוקפי השיירות וכדי שיהיה נוח להגנה . בקרב על הקסטל נוצר תקדים , שהיה חלק מ'מהפך נחשון' — ההוראה לכבוש כפר לא כפעולת גמול או כאבטחה , אלא במגמה להישאר בו . זה היה לקח כשלון השיירות . בראש ההר ( העלייה דרך מעוז ציון ) — תבליט דרך השיירות לירושלים , וגלעד לזכר הנופלים בקרב . מן הקסטל ירדו השיירות בדרך 'שבע האחיות' ( הכביש הישן בעל שבעה סיבובים חדים , על שם כביש דומה בסקוטלנד ) דרך מוצא עלית אל מוצא תחתית . כאן , בין שני היישובים העבריים , חלש על הכביש הכפר קולוניה . תושביו ברחו ממנו עם פיצוץ בתי הקסטל בידי הפלמ"ח . בליל 10 / 11 באפריל 1948 נכנסו כוחות הפלמ"ח אל הכפר , שנותרו בו עדיין לוחמים ערביים בפיקוד קצינים זרים ( גרמנים כנראה ) לאחר כיבוש הכפר פוצצו בתיו והושארה בו יחידת אבטחה . כיום נותרו ממנו רק כמה מבנים , לא הרחק מהעיקול המפורסם של הכביש הראשי , לפני חלפו על פני מוצא תחתית . מכאן התנהלה התנועה כמעט כלא הפרעה עד הכניסה לעיר . הכפר דיר יאסין , שישב מדרום לכביש , לא היווה סכנה ממשית לשיירות . הוא נכבש כידי אצ"ל ולח"י ב 9 באפריל . 1948 הכפר ליפתא ( מי נפתוח , ( ממזרח , סמוך לשכונת רוממה , ניטש ככר בפברואר . 1948 המצפים לשיירות אשר פרצו את המצור . קיבלו את פניהן סמוך לשכונת 'עץ חיים' ברח' יפו ( היום ממזרח לצומת הכניסה לירושלים . ( מכאן עברה האספקה אל המחסנים שבעיר , פונו הפצועים אל בתי החולים , והרכב הפגוע — אל המוסכים . כדאי לציין כי בקטע שבין סריס לירושלים היה ריכוז יישובים עבריים גדול יחסית . עובדה זו תרמה רבות להצלתה של ירושלים . כאן היו במלחמת העצמאות ממערב למזרח . נווה אילן ( נוסד ב , ( 1946 מעלה החמישה ( נוסד ב , ( 1938 קריית ענבים ( נוסד ב , ( 1920 מוצא עלית ( נוסד ב ( 1933 ומוצא תחתית ( נוסד ב . ( 1894 גם נוכחותם האוהדת של אבו ע'וש ובית נקופה בקטע זה סייעה בסופו של דבר לכוחות ה'הגנה' בחצי השנה הראשונה והגורלית כל כך של המלחמה ב 1947/8.

נמשיך עם השביל. הוא חוצה את כביש 965 ומתלכד (2)  עם שביל בסימון כחול . תוך כדי עקיפת מוצא עילית מדרום והליכה מזרחה , נגיע לנקודה בה מתחבר לשביל שלנו שביל בסימון שחור המגיע מצפון.  אנו נמשיך בשביל הכחול אבל כ 200 מטר הלאה בשביל הכחול מצוי מצפור לילי (3) , כדאי לסטות לשעה קלה לנקודה זו שהיא פינת הנצחה ללילי מעין. נשקף ממנה נוף יפה, במיוחד לכיוון דרום מזרח בו רואים למטה את מאגר בית זית המלא במים בתקופת החורף וחלק מהאביב. לשם כך נבנה בשנות החמישים סכר על נחל שורק היוצר אגם מרשים של כקילומטר וחצי. בהמשך המסלול בנחל לוזית נגיע ל"עין לילי" – נקודה נוספת בה מונצחת לילי על כן, לזכרה, קטע זה בשביל גולני בין מצפור לילי לעין לילי נקרא " מקטע לילי מעין".

נמשיך מכאן עם השביל שמתלכד עם השביל בסימון כחול עד החצייה של כביש מס' 1. השביל יורד מעט צמוד למוצא. זו נזכרת במקרא כעיר בנחלת בנימין ( יהושע יח , כו ) . ייתכן שהשם מצה שנמצא טבוע על ידיות קנקנים מן התקופה הפרסית ביריחו ובתל א – נצבה כוונתו למקום זה . במשנה ( סוכה ד , ה ) נאמר :"מקום היה למטה מירושלים ונקרא מוצא . [ בערב הושענא רבה ] היו יורדין לשם ומלקטים מרביות של ערבה ובאין וזוקפין אותן בצדי המזבח". אחרי חורבן הבית השני הקימו כאן הרומאים מושבה של חיילים משוחררים וקראו לה "המושבה שבתחום אמאוס" ובקיצור – קולוניה ("מלחמות היהודים"ז ו , ו ) . שם זה השתמר בשמו של הכפר הערבי קאלוניה . הכפר נכבש במבצע " נחשון" במלחמת העצמאות , לאחר כיבוש הקסטל , באפריל .1948 תושביו נמלטו והכפר נהרס . שרידי גדרות האבן והצבר של הכפר ומטעי השקדים שהיו בו נראים עד היום על המדרון שמצפון למוצא . השביל ממשיך ומתקרב לכביש 1 שאותו חוצים במנהרה (4)  כשצמוד לה ממערב גשר מוצא המנדטורי על נחל שורק שנבנה אף הוא על שרידי גשר שהוקם כאן בתקופה הביזנטית. בתקופה הצלבנית הגשר אפילו נקרא כך: גשר מוצא. נחל שורק הוא נחל גדול וחשוב שראשיתו בגב הר בית אל , באזור פרשת המים שמצפון לירושלים , ובהמשכו הוא מבתר את הרי ירושלים. מצפון לבית שמש הנחל יוצא מתחום ההר ונכנס אל תחום השפלה . בחלקו המערבי נחל שורק חוצה את מישור החוף ונשפך אל הים ליד קיבוץ פלמחים. ראשיתו של יובלו הגדול , נחל רפאים , סמוך לתחנת הרכבת בירושלים , והוא זורם מערבה בפיתולים עמוקים ורחבים . לכל אורכו של אפיק הנחל מונחת מסילת הברזל ירושלים – תל – אביב . מהמפגש בין נחל שורק לנחל רפאים ועד ליציאתו של הנחל מן ההר , באזור בית שמש , הוא נקרא נחל שורק עליון ואפיקו מוגדר כשמורת טבע . קטע זה של הנחל הוא גיא הררי מפותל ועמוק . השמורה כוללת גם את רוב מורדותיו של הגיא , והיא הגדולה בשמורות הרי יהודה . שמורת נחל שורק היא חטיבת נוף לעצמה במרכז הרי ירושלים . קווי הנוף העיקריים המייחדים אותה קשורים בפיתוליו הרחבים של הגיא . ההסבר לפיתולים יוצאי הדופן של נחל שורק הוא העובדה שאפיקו הוא למעשה נחל קדמן שהעמיק את פיתוליו עם התרוממותם האיטית של קמרי יהודה . בגלל הפיתולים הנחל נראה כלחוץ בין אצבעות ענק הנשלחות משתי גדותיו ומשתלבות זו בזו : שלוחת הר פיתולים , שלוחת בהן ושלוחת הרטוב נשלחות מצפון , ושלוחת הר גיורא , שלוחת יער ושלוחת הר יעלה מזדקרות מדרום . מרבית השלוחות צרות וארוכות , שטח גבן מצומצם , ומזדקרות מהן פסגות מבודדות . על כמה מהפסגות הוקמו בעבר מצודות . בנחל שורק יש מגוון רחב ומשתנה של נתוני סביבה : פיתולי הגיא יצרו מדרונות הפונים למפנים שונים , ותלילות המדרונות משתנה . תצורות הסלע הנחשפות בהם שייכות בעיקר לחלקו התחתון של החתך הגיאולוגי של הרי יהודה . לרגלי המושב נס הרים , וכן בקטע שבו הנחל יוצא מן ההרים , מתגלה קטע נרחב למדי של חתך זה, וגם כאן רב הגיוון בתצורות הסלע .
לאחר המעבר במנהרה הולכים עם השביל כמה מאות מטרים ומגיעים לעין-מקלף (5) . הבריכה כאן מקבלת מים מנקבה. המים לא כל כך נקיים ומומלץ רק לנוח בסביבתה אך לא לטבול. צמוד אליו ממערב יש אתר ארכאולוגי שעוד לא נחפר ומיחסים לו את מוצא העתיקה. ההשערה כי היה כאן ישוב כבר בתקופה הפרסית אך ממצאים רבים באזור מראים כי עיקר ההתיישבות הייתה בימי בית שני. נמשיך עם השביל שעדיין מתלכד עם שביל בסימון כחול. הוא מטפס בשולי שלוחת מבשרת ציון כשאנו הולכים במקביל לערוץ נחל שורק. בקטע זה הנחל הוא נחל אכזב, ובגדותיו צומח אופייני ובין היתר פטל קדוש ושומר פשוט. בחלקו התחתון של נחל חלילים בולטת חורשת אורנים וברושים עתיקים, ומעליה שטחי יער אורנים צעיר. בהמשך, עוברים את מקום מפגשם של נחל חלילים ונחל שורק.  לאחר כ 2 ק"מ עוברים בסמוך לעינות תלם (6) המצויים בגן לאומי בשם דומה. האתר המרכזי בגן הלאומי הוא חורבת בית-תלם שאיננו עוברים לידה (היא נמצא ממערב לתוואי השביל) , שרידי מושבה יהודית קטנה בשם בית-טלמא, שאדמותיה נרכשו בשנת 1906 ע"י אהרן אייזנברג (ממייסדי רחובות) והמהנדס דב קלימקער. עינות תלם מצויים סמוך למפגש נחל לוז עם נחל שורק באזור הידוע גם בשם עמק הארזים. שני מעיינות מתוך השלושה נובעים על שכבת חוואר האטומה לחלחול ,שהיא שכבת סלע השייכת "לתצורת שורק" בחבורה הסלעים "חבורת יהודה" שכה אופיינית לאזור. מקום בהחלט טוב לעצירה ומנוחה. כ 200 מטר לאחר אזור עינות תלם בהמשך צפונה, השביל עוזב את תוואי השביל המסומן כחול ומעתה ועד לסוף המקטע אינו מתלכד עם שביל מסומן אחר. נפנה אתו לכיוון צפון-צפון מערב, לכיוון נחל לוזית. לאחר כ 700 מטר נבחין בוואדי המתחבר מכיוון צפון מערב לתוואי הנחל שבו אנו צועדים . הנחל הזה נקרא לעיתים נחל נבר. אופי המסלול נעשה יותר דרמטי וברור בין שתי שלוחות ממזרח וממערב ככל שמתקדמים צפונה בנחל לוזית. השביל עובר לצד המערבי של הנחל ואתו נגיע לעין לוזה – מעיין זעיר, (7) שלצדו הוקמה בריכה מלאכותית (באוקטובר 2009 היו בבריכה זו מים דלוחים ולא ראויים לרחצה). המקום נקרא גם עין-לילי, על שם לילי מעין. הבריכה, האסם שמעליה והכרם נתרמו על ידי רבקה ושלמה מעין. בנביעת עין לוזה ניתן להבחין במספר שקערוריות עגולות חצובות, המאפשרות אגירת מים להשקיית הצאן. נמשיך מהמעיין צפונה, עוד כ- 250 מ', נעבור עץ אלון מרשים בגדה המערבית, ונגיע למכלול חורבת לוזה, בגדה המערבית של הנחל באתר נמצאים שרידיו המרשימים של בית חווה צלבני, כולל מרתף מוצל ויפה, ובריכת אגירה עתיקה. בגדה המזרחית נמצאות מדרגות חצובות בסלע. בצמוד ומדרום לבית החווה הצלבני, יורד לנחל לוזה ערוץ קטן ממערב. נעלה בערוץ כ- 100 מ', ונראה בגדה הצפונית מערה חצובה בה נובע מעיין יפהפה – המעיין של חורבת לוזה. לצד המעיין גדלים שרכי שערות-שולמית, ולמרגלות המעיין נמצאת עוד בריכת אגירה עתיקה. זוהי פינה נעימה למנוחה, המשמשת גם את הרועים מכפרי האזור, ויש להביא זאת בחשבון. נעצור כאן להפסקה.

נמשיך לנוע צפונה עם השביל סמוך לערוץ נחל לוז. אנו מטפסים כעת בצורה משמעותית ונחוש זאת היטב ברגלינו כשפנינו מועדות לסיום בהר שמואל. זהו קטע יפהפה במקביל לתוואי גדר ההפרדה כשממזרח לנו על השטח שמעל הנחל מצויה שמורת אלוני שמואל, מספר אלונים ענקיים שהשתמרו משום שהמקום נחשב כקדוש למוסלמים בגלל קברו של שיח אבו ליימון שחי בעבר במקום וסביבו גם שכן כפר קטן. ובהזדמנות אחרת מומלץ לבקר ולראות את העצים המרשימים האלה. גם מערבית מעט לשביל יש בוסתן שבו יש עצי פרי (8)   שניטעו בזמנו על ידי אנשי בית-סוריק אך כיום מפרידה הגדר בינם ובין הבוסתן. השביל פונה ועולה כעת כשהוא מתרחק מערוץ נחל לוז ובשלב מסוים, בעת שמגיעים לפיצול שבילים, פונה בברור לכיוון צפון מזרח ולאחר כמה מאות מטרים אל כביש הפונה מזרחה ממש לכיוון הר שמואל. לאחר כמה מאות מטרים נוספים נחצה את הכביש הראשי 436 באזור  עין אל חירבת בתוניא. בקילומטר האחרון של המסלול  נמשיך לטפס בהפרש גובה של כ 35 מטרים נוספים .אנו מהלכים בו למעשה בשוליים המערביים של הר שמואל. בדרך לאתר ההר עצמו נעבור ליד שרידי מחנה לגיון ירדני שהיה קיים כאן עד לפני מלחמת ששת הימים. עוד כ 400 מטרים והגענו לנקודת הסיום (9) . על האתר עצמו בתיאור המקטע הבא.

כאן מסתיים מקטע זה.

 

מידע כללי להולכים במקטע זה

אחריות המטייל

  • כל מי שהצטרף לטיול עושה זאת מרצונו ועל דעתו הבלעדית ולוקח על עצמו באופן מלא אחריות מלאה על כל נזק, לרבות נזקי גוף שיכולים להיגרם או שייגרמו במהלך הטיול במסלול המוצע או אחריו.
  • כל אדם הבוחר לטייל במקטע זה ידאג לבטח את עצמו בביטוח תאונות מתאים הפוטר את עמותת גולני ו/או  מי מחבריה מכל אחריות והכולל סעיף העדר שיבוב נגדה.
  • כל המטייל במקטע זה מצהיר כי עבר בדיקה רפואית בדבר התאמתו לטיול במסלול זה וכי הוא כשיר לטיולים מעין אלה.
  • כל המטייל במקטע זה ידאג לעצמו, לבני משפחתו והנלווים אליו למים ואוכל בכמות מספקת, ציוד נוח להליכה ואמצעי עזרה ראשונה.
  • המידע המופיע כאן בדבר מרחק ההליכה ואופי המסלול הוא בגדר הערכה בלבד.
  • באחריותו המלאה של כל מטייל במקטע זה לוודא את התאמתו וכושרו שלו ושל הנלווים אליו לתוואי ואורך המסלול. 
  •  במקטע זה האחריות השילוחית הינה של הרשות המקומית. הצועדים בסימוני שביל גולני הינם אורחי השביל של הרשות המקומית שבתחום השיפוט שלה הם צועדים על כל מה שמשתמע מההביטים המשפטיים הנובעים מכך.
  • על מנת לקבל מידע מדויק, ניתן לבדוק כל מסלול באינטרנט ולצפות בסרטונים המתייחסים למסלול ההליכה. כמו כן, מומלץ לרכוש ספרות מקצועית ומפות שבהן מופיעים בפירוט המסלולים ודרגות הקושי.

זמן הליכה משוער: כ 8-9 שעות כולל הפסקות.

דרגת קושי: תלויה בכושרו של כל מטייל

הוראות בטחון למקטע זה:

  • יש לשים לב לאותם קטעים קצרים בהם הולכים לצד כביש או חוצים כביש.

טלפונים לדיווח על מפגעים (24 שעות ביממה)  08-9253321  

תאום שטחי אש פיקוד מרכז:  02-5305042

טלפונים חשובים:   תחנת משטרה בהראל: 02-5339201. תחנת לב הבירה: 02-5391258. משטרת מודיעין: 08-9726444

אפשרויות חילוץ במסלול: מהר צובא עד לכביש 1: כל כלי רכב. בהמשך המסלול ועד סופו:  חלקים ניכרים רק בסיוע רכב בעל הנעה קדמית.

אפשרויות לינה באזור: צובה, מבשרת ציון , מוצא  או ירושלים.

מקומות שכדאי לבקר בהם באזור:

– גן לאומי הקסטל.

– בית ילין באזור מוצא העתיקה

– קטעים בשמורת נחל שורק.

אתרים קדושים באזור:  חורבת אבו ליימון, קדושה למוסלמים בגלל השייח שהתגורר כאן בתקופת התלמוד ונחשב קדוש.