מקטע מספר 49: מבית גוברין ללכיש

המפה באדיבות OSM

מיער לכיש לכניסה ללכיש

המפה באדיבות OSM

 

נקודת התחלה: כקילומטר מערבית לבית-ג’וברין, נ.צ: 612519 / 189279

נקודת סיום:  הכניסה למושב לכיש, נ.צ.: 607223 / 185608  

אורך המקטע:  כ 12 ק”מ. מפת סימון מספר 12: דרום השפלה ושולי הר חברון.

מקטע זה הינו המשך ישיר מבחינה גיאוגרפית למקטע הקודם. אנו בשפלה הפנימית. ככל שנצעד מערבה יתמתנו בהדרגה הגבעות הקירטוניות המכסות את האזור וגובהן ילך וירד. אנו מטיילים בתחום השפלה הנמוכה שהוא האזור המערבי ביותר שלה בטרם תיהפך למישור. כאן, הרום הממוצע הוא כ 200 – 250 מטר מעל פני הים. זוהי מדרגה אחת מבין שתי המדרגות בשפלה שנוצרו כתוצאה מגידוד ימי בתקופת ביותר . שתי מדרגות אלו , הגבוהה והנמוכה , נוצרו כתוצאה מסדרת ההצפות בתקופת המיוקן (23 – 5.3 מיליון שנה לאחור), שבמהלכן הייתה השפלה הגבוהה קו החוף של הים המיוקני , ואילו השפלה הנמוכה הייתה טבלת הגדוד של ים זה . גבעות אזור זה בנויות מסלעי משקע ימיים, ובעיקר מקירטון, חוואר וחרסיות אאוקניים עם חילופין של קירטון מצורר, עדשות צור ולעיתים גם שכבות דקות של צור .(סלעי הקרטון והחוואר הקירטוני מכוסים בקרום גירי קשה המכונה “נארי” שנוצר עקב תהליכי הבליה באזור אקלימי ים-תיכוני יבש למחצה. עוביו המרבי הנו כ-2 מ’ והוא מצטמצם בהדרגה כלפי דרום. על הנארי מתפתחת קרקע רנדזינה חומה. הקרקע המתפתחת על המדרונות הקירטוניים היא רנדזינה אפורה-בהירה. בעמקים (עמק האלה, עמק גוברין ונחל לכיש) הצטברה אדמת סחף פורייה בצבע חום-כהה שמקורה בהרי יהודה, ובזכותה התאפשר לקיים בעמקים חקלאות מפותחת, כבר בימי קדם. בדרום האזור משתנה הקרקע ללס מעורב ברנדזינה.  סלע הקירטון, שהוא הנפוץ בשפלה, הנו רך יחסית לגיר. תכונה זו נוצלה על ידי בני אדם במשך מאות שנים לחציבה של אלפי מערות לשימושים שונים. רוב המערות חצובות מתחת לחיפוי הנארי הקשה והעבה יחסית, שמשמש כגג. הריכוז הגדול ביותר של מערות חצובות הוא באזור בית גוברין ותל מרשה שבמרכז השפלה. כיום, מערות אלה משמשות גם בעלי- חיים רבים כטורפים, עטלפים ודורסי-לילה המוצאים בהם מקום מסתור. כפי שצוין במקטעים קודמים סמוכים לכאן, אזור זה, היה מיושב עוד מתקופות קדומות כיוון שיש לו יתרונות שהבולטים בהם  הם: שטחים חקלאיים נוחים לעיבוד, האפשרות לחפור מערות לצרכים שונים , הרכסים המעוגלים והתבליט שאינו דרמטי מידי אפשרו קיום דרכי מעבר והגעה לכל נקודה באזור בקלות. ואכן, במקטע בו אנחנו מטיילים נעבור בקרבת שני אתרים היסטוריים שנודעה להם חשיבות רבה בעבר: תל מרשה ותל לכיש.  

במקטע זה, השביל שלנו מתלכד עם שביל ישראל. נקודת ההתחלה (1)  היא בצומת גוברין, סמוך לתחנת הדלק. דרומית לכביש מצויים שרידיה של העיר העתיקה שהתקיימה כאן בימי הרומאים. העיר הוקמה על ידי הורדוס כבירת מחוז אדומיה. מצפון לכביש באזור הצומת ניתן לראות את שרידי החומה שהקיפה את העיר. העיר התקיימה גם בתקופה הביזנטית אם כי ירדה כבר מגדולתה אז והחיים בה היו במתכונת מצומצמת יותר, בעיקר לשימוש המנזרים השונים. בשנים שלפני מלחמת השחרור שכן על חורבות היסטוריים אלה הכפר הערבי ג’וברין, שתושביו נטשו אותו במלחמה זו. מנקודת ההתחלה השביל חוצה את הכביש ומטפס על הגבעה בכיוון דרום מערב היישר לכיוון ה “ווילה” (2). מבנה זה ושרידים נוספים היו עד 1948 בתיהם של ראשי חמולת  אל עזי, מהכפר הסמוך ג’וברין שהחליטו לצאת מכפרם ולבנות להם מעין מתחם משלהם. יש כאן מספר מבנים ששימשו אותם, ביניהם הווילה המפוארת של שייך עבדאללה אל עזי שעדיין ניצבת שם. תושבי מתחם זה גורשו על ידי הצבא המצרי שהגיע לשם בטרם נאלץ לסגת חזרה עקב אירועי המלחמה. ממשיכים מעט באותו כיוון ואז יותר דרומה. השביל עולה עוד ויורד כשהוא עובר סמוך לגת עתיקה (3) ולא רחוק בכיוון מזרח מבחינים בחומה עתיקה. באזור זה הפריחה מרהיבה ביותר בחורף ובאביב וניתן לראות שם מרחוק מרבדים אדומים. עוד כ 800 מטר, במקום בו השביל מתיישר דרומה יותר (4), מצויים מזרחית לשביל שרידיה של חירבת לעדה. במקום שלא נמצא על השביל ומחייב סטייה של כ 300 מטר מזרחה, ניתן לראות שרידי חומות וחציבות של מערות. יש המייחסים מקום זה לחרבת לעדה המוזכרת בספר דברי הימים בשל קרבתה לעיר מרשה. באזור מערות רבות בעיקר מסוג פעמון. נמשיך עם השביל עוד כ 400 מטר. תל מרשה מזרחית לנו כבר בלט קודם לעינינו אך נעצור על השביל במקום הקרוב ביותר אליו (5) להסבר .

זהו תל קדום וגדול המתנשא לרום 357 מ’ . התל היה מיושב למן תקופת הברזל ועד התקופה הרומית . במורדותיו ובסביבתו חצובות מאות מערות – אפשר למצוא כאן מערות קבורה מעוטרות , מערות קולומבריום , מערות ששימשו מתקני מלאכה וחקלאות , מערות לאגירת מים ומערות פעמון – בהן מן המעניינות במכלול המערות של אזור בית גברין . כ – 600 מ’ מצפון – מזרח לתל  נמצאות חורבות כנסייה צלבנית גדולה – כנסיית אנה הקדושה . בתל מראשה נעשו חפירות בשנת 1900 בידי משלחת מטעם הקרן הבריטית לחקירת ארץ – ישראל בהנהלת פ ” ג’ בליס ור’ מק’ ליסטר . בשנות ה – 50 ערך א’ ארן חפירת בדיקה , וסקר גם את המערות שמסביב לתל . בשנות ה – 70 נחקרו ונחפרו כמה מן המערות בידי ע’ קלונר . מאז 1989 נערך באתר מפעל חפירות רב – היקף מטעם רשות העתיקות בראשות ע’ קלונר . המערות שבשטח העיר התחתונה נסקרו ונחקרו מחדש , ונחפרו קטעי חומות , רחובות , מבני ציבור ומבני מגורים . העיר מראשה הוקמה בפעם הראשונה בתקופת הברזל . היא נזכרת בין ערי שבט יהודה ( יהושע טו , מד ) , ונמנית עם יישובי בני כלב ( דברי הימים א ב , מב ) . העיר בוצרה בידי המלך רחבעם ( 928 – 911 לפנה ” ס ) , והייתה חלק מקו ההגנה המערבי של יהודה ( דברי הימים ב יא , ח ) . בימי המלך אסא ( 908 – 867 לפנה ” ס ) פלש זרח הכושי ליהודה והוכה ” בגיא צפתה למרשה”( דברי הימים ב יד , ח – ט ) . הממצא הקדום ביותר בחפירות הוא שרידי מבנים וכלי חרס האופייניים למאה ה – 8 לפנה ” ס . כמו כן נתגלו כמה טביעות חותם עבריות וחותמות ” למלך  . מראשה הייתה העיר הראשית באידומיאה לאחר חדירת האדומים לדרום הר חברון , עם חורבן יהודה , במאה   ה – 6 לפנה ” ס . השלטון הפרסי עודד בעת ההיא את התפשטות מושבות הפניקים במישור החוף ובשפלה , ובמראשה הוקמה קהילה פניקית . בתקופה ההלניסטית הגיעה מראשה לשיא שגשוגה . היא הייתה מרכז של היפרכיה באימפריה התלמית , ולמן שנת 200 לפנה ” ס היתה מרכז של היפרכיה סלוקית . בעת מלחמת החשמונאים הייתה מראשה בסיס סלוקי חשוב להתקפות על יהודה . המלך יוחנן הורקנוס כבש את מראשה ואת כל חבל אידומיאה , וגייר את התושבים ( ” קדמוניות היהודים ” יג ט , ב ) . העיר נשארה בשליטת החשמונאים עד שנכבשה בידי פומפיוס , בשנת 63 לפנה ” ס . פומפיוס ניתק את אידומיאה המערבית מיהודה , וצירפה לערים הנוכריות שבמישור החוף . הנציב גביניוס שיקם את העיר בשנת 56 לפנה ” ס ( ” קדמוניות היהודים ” יד ה , ג ) , והוקמה בה מטבעה שטבעה מטבעות עירוניים עצמאיים . בשנת 40 לפנה ” ס נמסרה עם כל המחוז לידי הורדוס , שהיה כנראה יליד מראשה ( לפי מקור אחר היה יליד אשקלון ) . בשנה ההיא תקפו את העיר הפרתים , בעלי בריתו של מתתיהו אנטיגונוס , אחרון המלכים החשמונאים , והרסוה כליל . מדברי יוסף בן מתתיהו עולה שהעיר נחרבה עד היסוד ולא שוקמה עוד , אך מחפירת בדיקה שערך א’ ארן עולה כי היישוב במקום הוסיף להתקיים עד למאה ה – 2 לספירה . העיר ההלניסטית מראשה כללה שני אזורים נפרדים : העיר העליונה , שבראש התל , והעיר התחתונה , שלרגליו . מתאר העיר העליונה היה כמעט רבוע ( 158מ’ על 152 מ’) , והיא הוקמה על פי תכנית אורתוגונלית . רחוב ראשי חצה את העיר בציר מזרח – מערב , ובניצב לו נבנו רחובות משניים . הרחובות תחמו מכלולי בנייה מרובעים – מלבניים , ובכל אחד מהם היו כמה בתי מגורים . העיר התחתונה מקיפה את התל , ושטחה כ – 320 דונם ; העיר העליונה והעיר התחתונה הוקפו בחומה . באזורים מסוימים בעיר התחתונה נחשפו רחובות וסמטאות התוחמים מבנים מלבניים ובהם בתי מגורים , מבני ציבור , בתי מלאכה וחנויות . מתחת לעיר התחתונה חבויה ” עיר המערות ” . הגישה אל המערות הייתה מחצרות הבתים או ממסדרונות שבין המבנים . כמה מן המערות הותקנו עוד בתקופת הברזל והיו בשימוש בתקופה הפרסית , אך בחציבה בקנה מידה גדול הוחל רק בתקופה ההלניסטית . למערות היו שימושים שונים . ביצורי העיר בתקופה ההלניסטית הצטיינו בעוצמת בנייתם . ממגדלי החומה נחשף המגדל הצפוני – מערבי , המשולב בחומה ובולט ממנה . יסודותיו חדרו מבעד לשרידי בנייה מתקופת הברזל ומן התקופה הפרסית . המגדל , על שני שלבי בנייתו , נהרס ככל הנראה בשלהי המאה ה – 2 לפנה ” ס , בעת מסע הכיבוש של יוחנן הורקנוס , ושרידיו החפורים נראים במקום . ממערב למגדל ומצפון לו נחשף קיר מתעגל שרוחבו 3.5 מ’ . קיר זה נשתמר לגובה של כ – 3 מ’ , והוא קטע מן החומה החיצונית של התל שהוקמה בתקופת הברזל ב’; הקיר שימש בתקופה ההלניסטית כקיר תמך למגדל . מצפון לחומה המתעגלת הוקם מכלול מבנים של חנויות ובתי מלאכה . על כך מעידים החפצים השונים שנתגלו בהם . אחד מהם הוא שולחן מדידה מאבן , המעוטר בראשי אריות . על האבן חרותה כתובת בשפה היוונית המזכירה את שני בניו של האגורנומוס , הפקיד הממונה על חיי הכלכלה בעיר . התאריך שבכתובת – שנת 143/2 לפנה ” ס . 
על המערות בתל וסביבתו אפשר לכתוב פרק נפרד בפני עצמו אך נסתפק כאן בתמצית הדברים. באזור שבין תל מרשה לבית גוברין מוכרות אלפי מערות המחולקות למספר סוגים. כ 800 מתוכן הן מערות פעמון שהיו במקור מחצבות לצורך כריית סלע הקירטון. כל המרחב של תל מרשה ובית גוברין שימש כאזור שבו הופקו חומרי בניין ומכאן הם סופקו למקומות רבים אחרים. סוג אחר הוא מערות קבורה שחלקן מרשימות למדי בעיטורים בתוכן ובחלק נמצאו כתובות שונות. סוג נוסף הוא מערות קולומבריום ששימשו לגידול יונים וכן מערות ובהן מתקני תעשייה וחקלאות שהבולטות בהן שימשו לבתי בד להפקת שמן בעיקר.

נמשיך עם השביל שפונה בהמשך לכיוון דרום מערב וממשיך כך קרוב ל 2 ק”מ. למעשה אנו הולכים כאן בערוץ נחל מראשה המצוי כאן בתוך הגן הלאומי תל לכיש ותל מרשה שמקיף אותנו מכל עבר. הנחל מפריד בין אזור גבעות שמצוי מדרום לו לשטח מישורי יותר מעברו הצפוני. באזור מצויים שרידים רבים לישובים מן העבר, בורות חציבה, גתות ומערות. בין היתר נבחין באבנים מסודרות שאינן מבנה אלא שרידי דרך רומית סמוך לערוץ הנחל. חלק משמות שרידי הישובים כגון חירבת ביירם , חרבת שקופה מצוינים במפה אך מה שנותר בשטח מועט מאד. ההליכה כאן נעימה מאד וככל שמתקרבים לאזור יער לכיש (6) המסלול טובל יותר ויותר בירוקוהאווירה פסטורלית למדי, יש כאן אין ספור מקומות למנוחה ורגיעה בין עצי היער. השביל לא עובר בקטע של היער בו הוקמו מתקני קק”ל לרווחת המבקרים אך גם כך אפשר לעצור כאן ביער במקומות שונים. לאחר המעבר בשולי יער לכיש השביל פונה דרומה ועובר (7) את כביש 3415, המחבר את הישובים לכיש ואמציה. כבר כעת מבחינים בתל לכיש המרשים המתנשא לגובה של 268 מטר מעל סביבתו. התל עצמו הינו גן לאומי ומומלץ לבקר בו בהזדמנות אחרת. אנו נעבור מצדו המזרחי (8) במקביל לנחל לכיש ונספר עליו כעת.

תל לכיש, ( בערבית : תל א – דויר ) , ממזרח למושב לכיש הוא מן הגדולים והחשובים בתלי ארץ – ישראל . מדרונותיו תלולים , ושטח פסגתו השטוחה מגיע ל – 72 דונם . ממזרח ומצפון התל גובל בנחל לכיש , וממערב ומדרום גובלים בו גם גאיות . רק בפינתו הדרומית – מערבית התל מתחבר באוכף עם הגבעה שמדרומו , שעליה משתרע המושב לכיש . האוכף המוגבה מקל את הגישה לתל ; כיום , כבעבר , עולה מכאן הדרך אל שער העיר ואל התל . בשנת 1929 זיהה ו ” פ אולבריט בתל זה את לכיש הקדומה , וזיהוי זה מקובל היום על כל החוקרים . היישוב בלכיש החל בתקופה הכלקוליתית , בשלהי האלף ה – 4 לפנה ” ס . באלף ה – 3 לפנה ” ס , בתקופת הברונזה הקדומה , הייתה זו כנראה עיר גדולה , אלא שידיעותינו עליה מועטות , שכן שרידי הבנייה מאותה תקופה לא נחשפו בחפירות . במחצית הראשונה של האלף ה – 2 לפנה ” ס , בתקופת הברונזה התיכונה , הייתה לכיש עיר חשובה ומבוצרת היטב . סוללת עפר בנויה במורד הקיפה את העיר , והקנתה לתל את צורתו הכמעט מרובעת ואת מורדותיו התלולים . בתחתית הסוללה נחצב חפיר עמוק ורחב , הנראה היטב בצדו המערבי של התל . במאות ה – 14 וה – 13 לפנה ” ס , בתקופת הברונזה המאוחרת , הגיעה לכיש לשיא פריחתה ; היא הייתה אז אחת מערי המדינה החשובות בארץ . במכתבי אלעמארנה כלולים כמה מכתבים ששלחו מלכי לכיש אל פרעה . בספר יהושע ( י , לא – לב ) מסופר שיהושע וכל ישראל נלחמו בלכיש : ” ויחן עליה וילחם בה … וילכדה ביום השני ויכה לפי חרב ואת כל הנפש אשר בה ” . הממצא הארכיאולוגי משלים את העדות הכתובה : בלכיש נחשפו שרידיה של העיר הכנענית הגדולה , והתברר שהיא נהרסה בשרפה אדירה בראשית המאה ה – 12    לפנה ” ס . לאחר שנהרסה העיר הכנענית עמדה לכיש בחורבנה כ – 200 שנה . בתקופת המלוכה נבנתה העיר מחדש , והיא נזכרת בין ערי המבצר שבנה רחבעם מלך יהודה ( דברי הימים ב יא , ט ) . במאות ה – 9 וה – 8 לפנה ” ס הייתה לכיש עיר ממלכה מרכזית ומבוצרת , שנייה בחשיבותה בממלכת יהודה לאחר ירושלים הבירה . במסע הכיבוש של סנחריב מלך אשור בשנת 701 לפנה ” ס חנה סנחריב בלכיש ( מלכים ב יח , יד ) . סדרת תבליטים שהתגלתה בארמון סנחריב בנינוה , בירת אשור , מתארת בפירוט רב את כיבוש לכיש , דבר המלמד על חשיבותה הרבה באותה עת . לכיש נהרסה אז כליל , ותושביה נהרגו או הוגלו . שרידי ההרס ניכרים ברחבי האתר ( שכבה ווו ) . העיר עמדה בחורבנה במשך רוב המאה ה – 7 לפנה ” ס ; היא נבנתה מחדש כעיר מבוצרת ( שכבה וו ) , כנראה בידי יאשיהו מלך יהודה , ונכבשה ונהרסה בידי צבא נבוכדנצר מלך הכשדים , שכבש את יהודה ב – 586 – 588 לפנה ” ס . לכיש נזכרת בנבואת ירמיהו ( לד , ז ) כאחת משתי ערי המבצר היחידות שנשארו ביהודה על סף כיבוש ירושלים והחרבתה במסע המלחמה של בבל ; העיר האחרת היא עזקה . יישובה האחרון של לכיש חל בתקופה הפרסית . העיר נבנתה ובוצרה מחדש כבירת מחוז . היא דעכה לאטה , ולאחר התקופה ההלניסטית ניטשה כליל , ומרכז היישוב באזור עבר למראשה הסמוכה .  בשנים 1932 – 1938 חפרה בלכיש משלחת בריטית גדולה בראשותו של ג ” ל סטרקי . החפירות נפסקו לאחר שב – 1938 נרצח סטרקי בידי ערבים בדרכו לירושלים . החפירות התרכזו בבתי הקברות העתיקים שמחוץ לתחום התל , ואילו בתל גופו נערכו חפירות מועטות יחסית . בעיקר חשובות החפירות באזור שער העיר , שם התגלו במפולת השרפה של כיבוש נבוכדנצר ” מכתבי לכיש ” המפורסמים . היו אלה אוסטרקונים בכתב העברי הקדום, כנראה מכתבים או העתקי
מכתבים משלהי ממלכת יהודה , שנכתבו אל מפקד ושמו יָאוּש . בעיקר ידוע המכתב המספר ש ” אל משואות לכיש [ א ] נחנו שמרים ככל האותות אשר נתן אדני כי לא נראה את עזקה ” . מכתב זה הוא השלמה ארכיאולוגית מרגשת לפסוק בספר ירמיה ( לד , ז ) : ” וחיל מלך בבל נלחמים על ירושלם ועל כל ערי יהודה הנותרות אל לכיש ואל עזקה כי הנה נשארו בערי יהודה ערי מבצר ” . חפירה מצומצמת נערכה בשנים 1966 – 1968 באזור ” מקדש השמש ” , שבמזרח התל , בידי י’ אהרוני . מאז 1973 נערכו בלכיש חפירות שיטתיות מטעם המכון לארכיאולוגיה של אוניברסיטת תל אביב והחברה לחקירת ארץ – ישראל ועתיקותיה , בראשות ד’ אוסישקין . החפירות נפסקו בשנת .1987 המבקר בתל יכול לראות רבים מן השרידים שנחשפו . העלייה אל התל היא מן האוכף שבפאתו הדרומית – מערבית . כאן נראים תלי אבנים השפוכים כנגד מדרון התל – שרידי סוללת המצור האשורית ששפך סנחריב כדי לקרב את אילי המצור אל החומה . זוהי סוללת המצור האשורית היחידה שהתגלתה עד כה . רוחב הסוללה היה כ – 70 מ’ , ואורכה במרכזה היה כ – 60 מ’ . כאן נערמו כ – 19,000 טונות של אבן . פני הסוללה צופו בשכבת  אבנים , והן לוכדו בטיט . ראש הסוללה הגיע עד למרגלות חומת התמך החיצונית , מקום שבו הוכן משטח של עפר ועליו הוצבו אילי המצור , כפי שאפשר לראות בתבליט האשורי בנינוה . כאשר חזו מגני העיר בהקמת הסוללה , החלו להקים סוללה נגדית אל מול צדה הפנימי של חומת העיר , מול הסוללה האשורית . אורך הסוללה הנגדית כ – 120 מ’ , וראשה התרומם מעל ראש החומה העיקרית . כך נוצר קו הגנה נוסף מבפנים לחומה . מכאן עולה דרך הגישה אל השער . שער זה הוא הגדול והמסיבי מכל השערים הידועים לנו בארץ – ישראל מתקופת המלוכה . השער עצמו מורכב ( בשכבות iii ו –  iv )  משער חיצוני ומשער פנימי . לאחר המעבר בשער החיצוני פונה הנכנס ימינה בזווית ישרה ועובר בשער הפנימי . לשער יש ארבע כניסות ושישה חדרים . בית השער הפנימי בלכיש מושתת על מבנה יסוד הבנוי לעומק ניכר . החללים של יסודות השער ממולאים עפר , ומילוי עפר תומך במבנה מבחוץ . מבנה העל של קירות השער היה בנוי לבנים על מסד של אבן . כאן נמצאו שברי ציר ברונזה של אחת מדלתות השער , ואליהם היה דבוק גזיר עץ מן הדלת השרופה . נראה שהדלתות נעשו משטה סלילנית. כשחודש היישוב בלכיש , כנראה בימי יאשיהו ( 639 – 609 לפנה ” ס ) , נבנה שער חדש קטן בממדיו ופחות מסיבי בבנייתו , שדרכו נכנסים לתל . חצר מלבנית הפרידה בין השער החיצוני לבין השער הפנימי , והוקפה בחדרים . באותה עת נבנתה חומה חדשה , דקה יותר , מעל לחומה שנהרסה בכיבוש האשורי . ” מכתבי לכיש ” נמצאו בחדר הקטן שמימין לשער החיצוני . העיר שכבשו האשורים הייתה מוקפת בשתי חומות : החומה החיצונית – חומת תמך מסיבית – המקיפה את התל לאורך מחצית המדרון ומתחברת אל השער החיצוני ; והחומה הפנימית , העוברת לאורך שולי התל ומתחברת לשער הפנימי . לרגלי החומה נמצאו שרידים של כלי נשק , תחמושת וציוד : קשקשי שריון , אבני קלע וכ – 850 ראשי חץ מברזל ומעצם . זוהי עדות לקרב שהתחולל כאן ולריכוז כוח האש האשורי במקום זה . במרכז התל ניצב ארמון המצודה מתקופת מלכי יהודה . זהו הבניין הגדול , המסיבי והמרשים ביותר מתקופה זו הידוע כיום בארץ . שטחו כ – 2.5 דונם , ועם חצרותיו ומבני העזר שלו הוא משתרע על שטח של כ – 13 דונם . מפסגתו של ארמון המצודה אפשר להשקיף למרחקים , למן הר חברון במזרח ועד לחוף הים במערב . היה זה ארמון מצודה מלכותי , ובו ישב המושל מטעם מלך יהודה . הבניין הוקם כנראה במאה ה – 10 לפנה ” ס . הוא הורחב מאוד ושונה פעמיים במאות ה – 9 וה – 8 לפנה ” ס , ונהרס בעת כיבוש סנחריב . הוא הוקם בצורה לא רגילה : יסודותיו לא נחפרו באדמה , אלא נבנו על גביה . קירות היסוד שלו גבוהים , והחלל שביניהם מולא בעפר שנלקח מהשכבות הקדומות יותר שבתל . יסודות הבניין התרוממו לגובה ניכר , ובפינה הדרומית – מערבית נמצא מפלס הרצפה על גבי קירות יסוד שגובהם הגיע ליותר מ – 9 מ’ . בצד מזרח נמצאה בחזית הבניין , בשלב קיומו האחרון , חצר טקסים גדולה . כאן אף נבנה גרם מדרגות מפואר , ודרכו נכנסו אל הבניין . ארמון המצודה התרומם בוודאי לגובה רב , אלא שכל חלקו העליון חסר היום . בתקופה הפרסית הקימו כאן ארמון קטן למושל המקומי , ולשם כך פינו את מפולת הקירות והתקרה של ארמון המצודה של מלכי יהודה עד למפלס רצפתו . סטרקי חפר את המבנה הפרסי והסיר את שרידיו כליל , מלבד שני ספים ושני בסיסי עמודים מדורגים , המונחים כיום במקום . למבקר בתל מצטייר ארמון המצודה כתיבת אבן ענקית המכוסה ברצפת הבניין , העשויה טיח לבן . קטעים מן הרצפה נשתמרו היטב . על אחד הבסיסים של הארמון מן התקופה הפרסית נחקקה כתובת במלחמת העצמאות , המספרת שהמקום נכבש בידי מחלקת החי ” ש של כפר מנחם . שניים משטחי החפירה החדשים גובלים בארמון המצודה . בין פינתו הדרומית – מערבית ובין שולי התל משתרע שטח החתך , שנועד לחדור ( בשטח צר ) אל השכבות העמוקות של התל . סמוך לקצהו הצפוני של ארמון המצודה ומתחתיו נחשפו שרידי מקדש כנעני גדול מן המאות ה – 13 – 12 לפנה ” ס , הוא ” מקדש האקרופוליס ” . הבניין כולל חדר כניסה , אולם מרכזי ודביר . הכניסות לשלוש היחידות היו בציר אחד , העולה ממערב למזרח . כמה מקירות האולם המרכזי היו מעוטרים בתמשיחי צבע . במקדש נתגלתה לוחית זהב מרוקעת המתארת אלה כנענית – מצרית הניצבת עירומה על גבו של סוס , ובידיה פרחי לוטוס . לוחית זאת ותחריט של אל כנעני על אבן מסותתת מעידים שהפולחן במקדש היה כנעני . מקורה של תכנית המקדש הוא במצרים . גם מקורם של העמודים המתומנים ובסיסיהם שנתגלו באולם המרכזי הוא תרבות מצרים . הם מוצגים במוזיאון ישראל . כמו כן נחשף כאן ארמון מסוף תקופת הברונזה התיכונה – המאה ה – 17 לפנה ” ס . ארמון זה היה בוודאי מקום מושבו של שליט העיר . הוא משתרע ברובו מתחת למתחם ארמון המצודה מתקופת מלכי יהודה . לארמון קירות לבנים עבים , ונראה שהייתה לו גם קומה שנייה . הוא חרב בשרפה גדולה המציינת את חורבן העיר בתקופת הברונזה התיכונה וו . מדרום לארמון המצודה נראים שרידי בתים מן המאה ה – 8 לפנה ” ס , שנחפרו בידי סטרקי . לאחר חורבן העיר , בתקופת הברונזה התיכונה , נבנה מקדש מחוץ לתל , סמוך לפינתו הצפונית – מערבית . מקדש זה נבנה בחפיר העזוב , וחברי המשלחת הבריטית כינו אותו ” מקדש החפיר ” . המקדש הוא בן תקופת הברונזה המאוחרת , והוא נהרס כנראה בסוף המאה ה – 13 לפנה ” ס . במקדש שלושה שלבי בנייה . בשלב הבנייה האחרון הותקנה גומחה פולחנית , ובחזיתה נבנה מזבח . בין ממצאיו יש לציין חרפושית של תחותמס ה – 3 ובקבוק בושם בדמות אישה . מקדש זה נהרס במאורעות 1936 – .1939 במזרחו של התל נמצא ” מקדש השמש ” . פתחו של המקדש פונה למזרח , ולכן קישר אותו סטרקי עם פולחן השמש . הוא כלל חצר גדולה , שממנה עלו אל אולם רוחב וממנו אל הדביר שבקצהו המערבי , הגבוה , של הבניין . לדעתו של י’ אהרוני המקדש הוא מן התקופה ההלניסטית , והוא 
שימש כאתר פולחן יהודי . מתחתיו חשף אהרוני חדר פולחן מן המאה ה – 10 לפנה ” ס . יש לשער ש ” מקדש השמש ” הוקם בתקופה הפרסית . כ – 200 מזבחות קטנים מאבן גיר מן התקופה הפרסית נתגלו מחוץ לתל , אך קשה לדעת אם יש לקשר מזבחות אלו עם עבודת הפולחן שהייתה נהוגה ב ” מקדש השמש ” .  בצדו הדרומי – מזרחי של התל נמצא הפיר הגדול החצוב בסלע ; מידותיו כ – 25 א 22 מ’ , ועומקו כ – 22 מ’ . הפיר נחפר אך בחלקו , ותפקידו עדיין לא התברר . יש הסוברים שזוהי תחילתו של מפעל גדול לאספקת מים לעיר בעת מצור , שכרייתו לא נשלמה , אך סביר יותר שלפנינו מחצבה גדולה לאבני בניין , שסיפקה אבנים בעיקר לבניית המבנים של שכבה iv . בפאתו הצפונית – מזרחית של התל , סמוך לחומה החיצונית ובתוך תחומה , יש באר . הבאר חצובה ברובה בסלע , והיא נחפרה בידי סטרקי . עומקה 44 מ’ , ובעת שנוקתה עדיין היו בה מים . באר זו שימשה כנראה מקור מים עיקרי ללכיש הקדומה . אפשר שבמקום זה היה אף שער נוסף . בתקופה הממלוכית נבנה על מדרון התל הכפר א – דוימה . הכפר נכבש במלחמת העצמאות וכל תושביו נמלטו להר חברון , חלקם למחנה הפליטים אלפואר , מדרום לחברון , וחלקם למחנה אלערוב , בין גוש עציון לחלחול . 
נמשיך עוד כ 700 מטר מקצהו הדרומי של התל עם השביל עד הכניסה למושב לכיש  (9).

 

מידע כללי להולכים במקטע זה

אחריות המטייל

 

  • כל מי שהצטרף לטיול עושה זאת מרצונו ועל דעתו הבלעדית ולוקח על עצמו באופן מלא אחריות מלאה על כל נזק, לרבות נזקי גוף שיכולים להיגרם או שייגרמו במהלך הטיול במסלול המוצע או אחריו.
  • כל אדם הבוחר לטייל במקטע זה ידאג לבטח את עצמו בביטוח תאונות מתאים הפוטר את עמותת גולני ו/או  מי מחבריה מכל אחריות והכולל סעיף העדר שיבוב נגדה.
  • כל המטייל במקטע זה מצהיר כי עבר בדיקה רפואית בדבר התאמתו לטיול במסלול זה וכי הוא כשיר לטיולים מעין אלה.
  • כל המטייל במקטע זה ידאג לעצמו, לבני משפחתו והנלווים אליו למים ואוכל בכמות מספקת, ציוד נוח להליכה ואמצעי עזרה ראשונה.
  • המידע המופיע כאן בדבר מרחק ההליכה ואופי המסלול הוא בגדר הערכה בלבד.
  • באחריותו המלאה של כל מטייל במקטע זה לוודא את התאמתו וכושרו שלו ושל הנלווים אליו לתוואי ואורך המסלול. 
  •  במקטע זה האחריות השילוחית הינה של הרשות המקומית. הצועדים בסימוני שביל גולני הינם אורחי השביל של הרשות המקומית שבתחום השיפוט שלה הם צועדים על כל מה שמשתמע מההביטים המשפטיים הנובעים מכך.
  • על מנת לקבל מידע מדויק, ניתן לבדוק כל מסלול באינטרנט ולצפות בסרטונים המתייחסים למסלול ההליכה. כמו כן, מומלץ לרכוש ספרות מקצועית ומפות שבהן מופיעים בפירוט המסלולים ודרגות הקושי.

הוראות בטחון לקטע זה:

  • במקומות חציית כבישים או הליכה במקביל להם יש לנקוט במשנה זהירות
  • אין להיכנס למערות / בורות שהם רבים באזור ללא ליווי מדריך המכיר לאן היכן ניתן לבקר והיכן קיימת סכנה בביקור כזה. ככלל, יש לשים לב לבורות מערות תוך כדי הטיול.

אפשרויות חילוץ:  אפשרית לכל אורך המקטע בסיוע רכב בעל הנעה קדמית.

אפשרי בעזרת רכב בעל הנעה קדמית.

טלפונים לדיווח על מפגעים (24 שעות ביממה):  08-9253321   

טלפונים לחרום:  משטרת אשקלון: 6771490 – 08 , משטרת קריית גת: 08-6872222. מד”א 101, מכבי אש 102.

דרגת קושי: תלויה בגילו ובכושרו של המטייל.

אפשרויות לינה באזור:

  • צימרים ביישובי האזור: בית גוברין , לכיש

מקומות השווים ביקור באזור:

  • גן לאומי בית גוברין – תל מארשה
  • תל לכיש

 

דילוג לתוכן