מקטע מספר 28: מגבעת עוז לעין השופט

המפה באדיבות OSM

המפה באדיבות OSM

 

 נקודת התחלה: סמוך לגבעת עוז, נ.צ: 717848 / 219226          נקודת סיום: סמוך לעין השופט, נ.צ: 721473 / 210427

אורך המקטע: כ 14 ק”מ.  מפת סימון שבילים מספר 4: הכרמל.

רקע

אזור רמת מנשה מפריד בין המורדות הדרומיים של הכרמל לבין רכס אום אל פאחם. הכרמל כולו הוא שלוחת הרים צפונית מערבית של רכס השומרון שבו מבחינים בשלושה אזורים: אזור רכס אמיר בדרום מזרח הכרמל (שמתחיל בעמק דותן שבשומרון), שגובהו המירבי 527 מטר מעל פני הים (הר אלכסנדר), רמת מנשה המהווה למעשה קער – אזור נמוך ,ומה שאנחנו בדרך כלל קוראים רכס הכרמל הנמצא בצד הצפון מערבי של רמת מנשה המשתרע בין יוקנעם במזרח, מישור החוף במערב וחוטם הכרמל (סמוך לישוב בית חנניה) בדרום. גם אזור זה גבוה לעומת רמת מנשה כשגובהה המרבי נמצא ברום הכרמל (סמוך לעוספייה) – 546 מטר מעל פני הים. ברמת מנשה המהווה את השטח הנמוך שיא הגובה הוא 400 מטר והגובה הממוצע הוא כ 300 מטר. למעשה, רמת מנשה היא חלק מקער ענק מאזור קיסריה במערב עד גבעות אלונים -שפרעם בצפון מזרח. בסיס הקער, כלומר השכבות התחתונות עשויות מגיר ודולומיט מהקרטיקון העליון (97 – 65 מליון שנה לאחור) . השכבות מעליהן שמילא את הקער הן בעיקר קירטון שהורבדו בתקופת האאוקן (55 – 35 מליון שנה לאחור). הקירטון הוא סלע רך אך אטום למים. משום כך נוף רמת מנשה הוא בעיקר של גבעות מעוגלות אבל אינן מחורצות. במקומות רבים הורבדה עוד שכבת גיר מעל קירטון וחרסית. הגבול שבין הגיר משופע הנקבוביות והחרסית האטומה מהווה אזור התחתרות נוח עבור מים ואכן ברמת מנשה אנו מוצאים מעיינות ונחלים שונים. באזור מגידו, בו נצעד בהמשך מקטע זה ישנם שרידים לפעילות געשית מתקופת הפלייסטוקן (2 מיליון שנה לאחור ועד 10000 שנה לאחור) שנפלטו כנראה מהרי געש קטנים באזור זה.

תיאור המסלול

במקטע זה אנו עוברים מהשוליים הדרום מזרחיים של עמק יזרעאל לאזור רמות מנשה. אנו מתחילים מעט מזרחית לכניסה לישוב גבעת עוז (1) והולכים מערבה. כקילומטר מתחילת המסלול, כשאנו ממערב לישוב זה,  השביל פונה בחדות לכיוון דרום ומתנהל במעין אוכף בין גבעת עוז לשלוחה מערבית ממנה. ולאחר כמה מאות מטרים חוזר ופונה חזרה לכיוון צפון מערב . אזור זה הוא בעל חשיבות לאורך כל ההיסטוריה האנושית של ארץ ישראל. צומת מגידו היה ועדיין מפגש דרכים חשוב. בימים עברו חלפו כאן שיירות מאזור דמשק לכיוון הנמלים בחוף או מצפון לדרום ובחזרה. לכן, כל מי ששלט בארץ בתקופות שונות נקט באמצעים להגן על האזור כשבמרכזו צומת מגידו ששמו ניתן לו משום קרבתו לתל מגידו הנמצא ממערב לצומת ועוד נשוב לכך בהמשך. בינתיים, מעט מערבית לנקודה בה השביל פונה לכיוון צפון מערב אפשר לבדוק האם יש מים ב “עין קטין” (2).” בכל מקרה, כשממשיכים (כשהשביל כבר פנה לצפון מערב), מטפסים על גבעה המכילה שרידים המלמדים על התיישבות ענפה באזור בעיקר בתקופה הרומית ביזנטית. בין היתר מבחינים בגת מהתקופה הרומית המכיל משטח דריכה עם שקע לבורג הסחיטה ובור איגום. כמו כן יש כמה מערות קבורה כאן מאותה תקופה. כוחות הליגיון הרומיים ששמרו על הצומת התפרסו באזור בקרבת ישובים חקלאיים על מנת לקבל אספקה סדירה. הם שכנו במקומות מוגבהים משיקולים אסטרטגיים. תצפית קצרה תבהיר את כל הנגלה לעינינו בכל הכיוונים ואכן רואים כבר את תחילת הגבעות המעוגלות של רמת מנשה שלשם מועדות פנינו. על הגבעה הבאה שבה עובר השביל ממערב, יש שרידי מצודה רומית. נתקדם מערבה ונטפס עליה. מצודה זו נבנתה על ידי הליגיון הרומי הששי שחנה דרך קבע במחנה גדול כקילומטר צפונה מכאן על מנת להגביר את שליטתו על אזור הצומת בעת דיכוי מרד בר-כוכבא. על שרידי המצודה הזו נבנתה מצודה צלבנית ששמה – חוות ליאון (3) – הוא שיבוש של השם גיליון – שמו של כפר ערבי סמוך שמשמר את שם הליגיון הששי. במקום נמצאו שרידים של באר ויתכן גם של מערת קבורה. הגבעה הזו היא גם הר געש כבוי, חלק מכמה הרי געש קטנים במזרח רמות מנשה. לאחר מנוחה קצרה ותצפית לכיוון הצומת וסביבותיו נרד ונמשיך מערבה כשאנו חוצים את כביש 65 במעבר תת קרקעי ממזרח למתחם תחנת הדלק הממוקמת ליד הכביש. די מהר נגיע לאזור נחל קיני (4) בו יתלכד השביל שלנו עם שביל בסימון אדום לקטע של כקילומטר וחצי. עתה אנו מתחילים את הקטע העובר ברמת מנשה.

בנחל קיני יש נקודות רבות בהן ניתן לעצור למנוחה. זהו נחל איתן, הגם שבקיץ מכיל פחות מים. הנחל מתחיל באזור עין איברהים ובהמשך יש בו שתי נביעות (בעין קיני) והוא זורם מזרחה. באזור צומת מגידו , כשהוא יוצא אל עמק יזרעאל הוא נעשה יותר פתוח ולבסוף נשפך לנחל קישון באזור מושב היוגב. השביל שלנו עובר אותו בקטע מעניין ומוצל שיש בו גם סכר קטן וגשר אירי, נביעה חלשה באזור עינות קיני (5) ובהמשך מבנה של טחנת קמח שהשתמר היטב. סמוך לטחנה מדרום היו בתי הכפר א לג’ון עד מלחמת העצמאות וגדה המערבית של הנחל רואים עד היום את שרידי חורבת אל חאן ששישמה כחאן עוד מהתקופה העותומאנית. שמו של הכפר בא מהשם הקדום לג’יו שמקורו בליגיון הרומי: לג’יו פרטה. את סוף ההליכה שלנו בנחל מציין בית קברות מוסלמי(שאינו פעיל כיום). שרידי מחנה הליגיון עצמו נמצאים בשטח בית הכלא הצבאי באזור צומת מגידו. למעשה זו הייתה מעין עיר ששרידיה טרם נחפרו ורק בסקר שנעשה במקום בשנים 1903-1905 על ידי החוקר הגרמני שומכר, התגלו רעפים עם חותם של הליגיון הששי וכן מיקומו של התיאטרון.  אנו נמשיך לנוע צפונה לכיוון מגידו ואילו הנחל ממשיך מזרחה ומערבה. מרגע זה ובקילומטרים הבאים של המקטע, השביל אינו מתלכד עם שביל אחר מסומן כלשהוא. אנו עוברים בין קיבוץ מגידו מצד מזרחית לנו ובין גבעת יאשיהו הנמצאת ממערב. זוהי גבעה בזלתית המכילה שפכי לבה – חלק מהרי הגעש הקטנים שהיו פעילים בעבר באזור.שמה בערבית: “תל אל קאסמר” – התל השחור ואכן הגוון הזה מגיע מהלבה הבונה אותה. הגבעה קרויה על שם המלך יאשיהו שנהרג במגידו בשנת 610 לפני הספירה בקרב מול פרעה נכו. במקום נמצאו שרידים של מצודה שהייתה פעילה במשך כמה מאות שנים (מהמאות 2- 4 לפני הספירה עד התקופה הביזנטית, מאות 4-7 לספירה). אנו עוברים גם מתחת לתל מגידו (6) שהוא מהחשובים שבאתריה הארכאולוגיים של הארץ. התל שחולש כאמור על צומת הדרכים שהוזכר קודם מתנשא לגובה של כ 60 מטר מעל העמק שמתחתיו. בחפירות שנערכו בתל נתגלו 30 שכבות ארכאולוגיות החל מהתקופה הנאוליתית המשתרעות על פני כ 4000 שנה. ההתיישבות בו החלה בתקופה הכלכוליתית (ראשית האלף הרביעי לפני הספירה). כבר בתקופת הברונזה (האלף השלישי לפני הספירה ) העיר הייתה מוקפת בחומה רצינית למדי. באלף השני לפני הספירה הייתה העיר כאן אחד מהמרכזים השלטוניים החשובים של המצרים ששלטו אז בארץ. העיר מגידו מוזכרת בתנ”ך 20 פעם. היא השויכה לשבט מנשה ובימי שלמה המלך הפכה לנציבות חשובה ומוזכרת בהקשר לבניה המסיבית בה בתקופה זו. כמו כן נזכרת העיר בתקופתם של מלכי ישראל נוספים. ההיסטוריה שלה עשירה מידי על מנת לפרט כאן את כולה ומומלץ בהזדמנות אחרת (או בסיום המקטע במידה ויש זמן) להגיע לתל מגידו ולערוך בו סיור שעשוי להתארך למספר שעות. כיום נמצא קיבוץ מגידו בסמיכות לתל מגידו. הקיבוץ נוסד ב 1949 עם תום קרבות מלחמת השחרור על קרקעות הכפר הערבי הנטוש לג’ון.

נמשיך עם השביל שבשלב מסוים מתרחק מאזור תל מגידו מערבה וממשיך צפונה. התוואי נעשה מעניין כשהשביל מתנהל בין שלוחות , עולה ויורד במתינות. על השלוחה שמצפון לתל מגידו, זו שאנו צועדים מערבית לה כעת (בינה ובין השלוחה המערבית לנו שגובהה 230), מצויים שרידי ישוב מתקופת הברזל בשם אל כפירה. האתר כולל שרידי מבנים, קירות , גתות לדריכת ענבים, מקומות מיועדים לקשירת בהמות ועוד ממצאים מתקופת הברזל. נמשיך עוד צפונה, אנו צועדים ממערב לגבעה שנקודת הגובה עליה היא 155. עם סיום ההליכה ממערב לגבעה זו, ייחשף לפנינו השטח הפתוח המכיל את הישוב מדרך עוז. אפשר לראות שהוא נמצא במעין מישור וסביבו רכסים מצפון, מדרום וממערב ורק לכיוון מזרח המישור הזה מתמשך ומתמזג עם עמק יזרעאל. באזור שטחים חקלאיים והגוונים הירוקים של הגידולים והחומים  של האדמה המעובדת נראים כאן לסירוגין. העיבוד החקלאי של אדמות רמת מנשה ועדרי הבדואים שהיו נפוצים כאן משכבר הימים , לא הותירו שרידים רבים של הצומח הטבעי. לכן, צומח הבר כיום במרחב זה הוא בעיקרו עשבים שוטים הגדלים לצד החלקות המעובדות. ניתן לראות סירה קוצנית שהפריחה שלה בוהקת באביב. לאורך הנחלים התפתחה צמחייה טיפוסית ונותרו גם שטחים מצומצמים של חורשים ועצי אלון התבור הגדלים בשולי השטח. לעומת הצומח שגידולי הבר שלו מועטים יחסית באזור, הרי בקרב החי המצב שונה. מינים שונים של ציפורים מקננות באזור וגם דורסי לילה ניתן לראות. זוחלים שונים, תנים, שועלים ואפילו חזירי בר מצויים בעיקר במקומות המיוערים, שם הם מוצאים מסתור רוב שעות היום בלילה הם יוצאים לחפש מזון. בנקודה זו השביל פונה לכיוון כביש 66 וימשיך כעת במקביל אליו לכיוון צפון מערב כשמצדו המערבי יש שוליים מספיק רחבים המאפשרים ללכת בקטע זה בבטחה. עוברים ממזרח למידרך עוז. הישוב נוסד בשנת 1952 על ידי עולים שהגיעו מתימן. לפני כן הייתה במקום מעברה שהוקמה על אדמת הכפר ג’ובייאת שניטש במלחמת השחרור. שמו של הישוב, הלקוח משירת דבורה: “נחל קישון תדרכי נפשי עוז” מרמז על קרבות משמר העמק שנערכו לא רחוק מכאן במלחמה זו ועוד נגיע בהמשך לכך. נגיע לכניסה לישוב, נחצה את הכביש המוליך אליו, נעבור את גדר ההגנה סמוך לצומת ונמשיך במקביל לכביש (בצד של מדרך עוז) עוד כ 200 מטרים שאחריהם השביל פונה בחדות לכיוון דרום מערב. לאחר כ 200 מטר נחצה כביש שהוא חלק ממידרך עוז ונמשיך עם השביל במקביל לגדר הישוב כשהוא מתנהל מצפון לו ובסמוך לערוץ נחל קטן. בשלב מסוים נחצה את הערוץ ונלך מצפון לו בכיוון מערב. מצפון לנו נזהה את תל בר שאנו הולכים בשוליו הדרומיים. לאחר בר השביל פונה צפונה לכמה מאות מטרים, נחצה מעבר בקר ומתעקל מערבה. אנו עולים באוכף שבין גבעת אשמר לגבעה 180 תוך כדי עקיפת הגבעה ממזרח ומצפון. גם גבעת אשמר היא חלק מהרי געש קטנים כבויים המצויים במזרח רמת מנשה שחלקם הוזכרו קודם. שרידי מצודה נמצאו עליה בסקר של רשות העתיקות ככל הנראה כחלק מהגנה אזורית, בדומה לשארהגבעות השולטות במרחב. הוא בולט למדי בסלעי הבזלת השחורים המפוזרים עליו לעומת הגבעות האחרות באזור הבנויות מסלעי משקע ימי. לאחר סיום ההליכה בסמוך לגבעה זו, השביל יגיע לשביל בסימון אדום ויתלכד אתו. כיוונו כעת יהיה דרומה לכמה מאות מטרים ולאחר מכן יתעקל צפונה ומערבה תוך כדי טיפוס על הגבעה בה ממוקמת אנדרטת הנופלים בקרב משמר העמק במלחמת השחרור. נעצור באנדרטה (7) ולפני שניתן דעתנו על אותו קרב מפורסם בתש”ח, נתבונן סביב על המראות מגבעה זו. נוף עמק יזרעאל לכיוון מזרח הנשקף מכאן פשוט מרהיב ומעורר התרגשות. באפריל 1948 הותקף קיבוץ משמר העמק על ידי “צבא ההצלה” של הכוחות הערביים בפיקודו של קאוקג’י. הקרב נמשך על פני 11 ימים עם הפוגה בין ההתקפות שנוצלה להגעת כמאה לוחמים מגדוד ברק של חטיבת גולני לתגבור והשתתפות בלחימה ביחד עם מגיני המקום. בסופו של הקרב נהדפו הכוחות התוקפים והאזור שוחרר. על קרב זה בהשתתפות לוחמי חטיבה אפשר לקרוא בפרק המורשת.

לאחר הפסקה ושמיעת הסבר נמשיך לנוע עם השביל שיורד כעת מהאנדרטה ומתלכד עם שביל בסימון אדום לכיוון דרום מערב. על הגבעה המצויה צפונית מערבית לשביל במקום זה ממוקמת אנדרטת הקיבוצים שהוקמה על ידי התנועה הקיבוצית וקק”ל לזכר הנופלים במערכות ישראל נופלי הקרבות באזור.אנו ממשיכים לטפס במתינות בלב אזור גבעות בנוף מרתק. אנו עולים עלייה מתונה יחסית ומגיעים לקטע בו מתמזג השביל שלנו עם שביל לאופניים. זהו חלק מסיגנל “עיט”, אחד ממסלולי רכיבת האופניים הרבים המצויים באזור. כעת אנו נעים ממזרח ובצמוד לגבעה עליה קיימים שרידי חירבת בית-ראש (8). הגבעה, ברום של למעלה מ 300 מטר מעל פני הים היא אתר עתיקות שיש אליה גישה בדרך יער מכיוון משמר העמק. מהחרבה רואים נוף מרהיב של עמק יזרעאל, רמות מנשה , הגליל התחתון והכרמל. במידה ויש זמן, מומלץ לעלות לחירבה בטרם נמשיך עם השביל. במקום הנקרא גם חרבת בית ראס, נתגלו שרידי ישוב קדום שהחל עוד בתקופת הברזל, והתקיים גם בתקופות הפרסית, הרומית והביזנטית שבאו לאחר מכן. במלחמת השחרור היה במקום מוצב של הפלמ”ח בעת הקרבות כנגד “צבא ההצלה” של קאוקג’י והעתיקות התגלו בזמן חפירת התעלות והקמת הביצורים. בין הממצאים המעניינים שנמצאו במקום – חרפושית מצרית מימי החיקסוס, מטבע מזמן המרד הראשון ומתקנים חקלאיים מהתקופה הביזנטית. מערות קבורה לרוב מפוזרות במרחב הגבעה. מדרום מערב לגבעה ולרגליה (לא במסלול שלנו) נובע עין שלמית- מעין ששימש את הישוב העתיק ואת קיבוץ עין השופט בראשית דרכו, יותר מאוחר הופנו מי המעין למשמר העמק באמצעות צינור. הבריכה שליד המעין מהווה בית גידול למינים ממשפחת הדו-חיים. השביל מקיף את גבעת חרבת בית ראש מדרום ופונה לצפון מערב. הוא עדיין מתלכד עם השביל בסימון אדום אך לאחר כקילומטר מגיע קטע שבו הוא מתלכד במקביל עם שביל אזורי רמות מנשה. לאחר זמן קצר כיוון השביל שלנו משתנה למערב ועד סוף המקטע (קצת פחות מ 2 ק”מ) הוא מתלכד עם שביל רמת מנשה. השטח הקרוב נעשה שוב פתוח ואנו מסיימים את המקטע בהליכה בין משמר העמק  ועין השופט מצפון, לבין אזור אלכפרין מדרום, שהיה עד מלחמת ששת הימים שטח אימונים באש של קורס מכי”ם של חטיבת גולני שישב עד אז בג’וערה. חניכי קורסי המכ”ים של גולני מעולם לא נסעו מהבסיס בג’וערה לשטח האימונים ברכב אלא הלכו ברגל , לכל כיוון כ 4 ק”מ ויותר וחצו מן הסתם את תוואי השביל שלנו הממשיך עד כביש הגישה לעין השופט מדרום (9). במקום בו השביל נפגש עם הכביש הממשיך לכיוון הקיבוץ.

כאן מסתיים מקטע זה.

 

מידע כללי להולכים במקטע זה

אחריות המטייל

 

  • כל מי שהצטרף לטיול עושה זאת מרצונו ועל דעתו הבלעדית ולוקח על עצמו באופן מלא אחריות מלאה על כל נזק, לרבות נזקי גוף שיכולים להיגרם או שייגרמו במהלך הטיול במסלול המוצע או אחריו.
  • כל אדם הבוחר לטייל במקטע זה ידאג לבטח את עצמו בביטוח תאונות מתאים הפוטר את עמותת גולני ו/או  מי מחבריה מכל אחריות והכולל סעיף העדר שיבוב נגדה.
  • כל המטייל במקטע זה מצהיר כי עבר בדיקה רפואית בדבר התאמתו לטיול במסלול זה וכי הוא כשיר לטיולים מעין אלה.
  • כל המטייל במקטע זה ידאג לעצמו, לבני משפחתו והנלווים אליו למים ואוכל בכמות מספקת, ציוד נוח להליכה ואמצעי עזרה ראשונה.
  • המידע המופיע כאן בדבר מרחק ההליכה ואופי המסלול הוא בגדר הערכה בלבד.
  • באחריותו המלאה של כל מטייל במקטע זה לוודא את התאמתו וכושרו שלו ושל הנלווים אליו לתוואי ואורך המסלול. 
  •  במקטע זה האחריות השילוחית הינה של הרשות המקומית. הצועדים בסימוני שביל גולני הינם אורחי השביל של הרשות המקומית שבתחום השיפוט שלה הם צועדים על כל מה שמשתמע מההביטים המשפטיים הנובעים מכך.
  • על מנת לקבל מידע מדויק, ניתן לבדוק כל מסלול באינטרנט ולצפות בסרטונים המתייחסים למסלול ההליכה. כמו כן, מומלץ לרכוש ספרות מקצועית ומפות שבהן מופיעים בפירוט המסלולים ודרגות הקושי.

 

זמן הליכה משוער: 8 – 7 שעות כולל הפסקות.

דרגת קושי: תלויה בכושרו של כל מטייל

הוראות בטחון למקטע זה:

  •   במקטע זה הולכים בקטעים קצרים במקביל לכבישים – יש ללכת בשוליים ובזהירות.

טלפונים לדיווח על מפגעים (24 שעות ביממה)  08-9253321  

טלפונים לחרום: תיאום שטחי אש פיקוד צפון: 04-6979007,  משטרת עפולה:  04-6524444 ,  משטרת העמק 04-6447444, מכבי אש 102

אפשרויות חילוץ במסלול:   בחלק מהמסלול החילוץ אפשרי רק עם רכב בעל הנעה קדמית.

אפשרויות לינה באזור:  צמרים ביישובי האזור (מדרך עוז, משמר העמק, עין השופט).

מקומות שכדאי לבקר בהם באזור: גבעת אשמר, יער משמר העמק, עין שולמית.

 

דילוג לתוכן